האם צריך להפרד? הוא צרח עליי שם בפני כולם, אף פעם לא ביישו אותי ככה

ארוך בטירוף ..
חבר שלי ואני כבר שנה פלוס ביחד ..
התחלה הכי מקסימה בעולם, אהבה מטורפת, חזקה .. שנינו בצבא יציאות לא משהו בכלל ועושים הכל כדי להפגש (למרות הסגירות לא היה שבוע שלא נפגשנו) באמת מתאבדים אחד בשביל השני .. אין לי דרך לתאר את גודל האהבה
ואז ... חתמתי קבע, עברתי בסיס והגעתי לתפקיד ומקום לא סימפטיים.. הסביבה פחות התאימה לאופי שלי, אנשים אינטרסנטיים וחראות מכל כיוון והחיילים שלי היו הסיבה היחידה להשאר .. המצברוח שלי הדרדר, השתניתי שם לרעה ועברה עליי תקופה ממש שחורה..ובנוסף להכל - התחילו בנינו הריבים. (אציין שלאורך כל התקופה הוא היה שם בשבילי.. בהתחלה תמך אחכ רק ביקר אותי ואמר שלא יכול להמשיך ככה ..) בהתחלה הריבים היו ממש בקטנה אבל לאט לאט זה החמיר וכל ריב פגענו אחד בשני יותר ויותר
הייתי בפלוגה שיש בה רוב מוחלט של בנים,
עניין הקנאה יצא משליטה, נאמרו דברים (בעיקר מצידו) שמאוד פוגעים וחזרו על עצמם כל פעם כשרבנו (שקרנית, פלרטטנית, לא מכבדת, לא מעריכה ועוד ...)
לא הייתי נחמדה לאף אחד לא יצרתי קשרי חברות- הכל, כדי שלא יהיה לו צל של ספק לגבי .. נטו עבודה וגם זה אחרי כמה זמן שמתי את התפקיד בצד והתמקדתי אך ורק בו, כולם ידעו ( החיילים והמפקדים שלי) שקודם זה הוא אחכ כל השאר.. ובסופו של דבר קיצרתי את החוזה והשתחררתי אחרי חצי שנה במקום שנה .. נטו ב ש ב י ל ו
כדי שהריבים יפסיקו ויהיה לנו יותר טוב
(אמרתי לעצמי שזה כולה צבא והחיים איתו זה מה שחשוב)
ועכשיו ..
הוא עדיין בצבא, תפקיד תובעני בטירוף, בקושי מדברים וגם כשכן שיחות מאוד קצרות ותמיד יש מישהו שמדבר איתו תוך כדי
אין לי את המקום שלי, לא יכולה לדבר איתו על מה שעובר עליי כי עד שאני נפתחת כבר צריך לנתק.
יותר מזה, אני מרגישה שכל מה שאני עושה זה בגדר 'לא בסדר' וכשהוא עושה אז התירוץ חייב להתקבל וזה 'בסדר'
דוגמא- הוא יכול לדבר עם אקסיות וכשאני מדברת זה חמור ועכשיו סרט ורבים על זה (גם עשה לי סרטים עלזה שאני מדברת עם חיילים שלי, ענייני עבודה !! בקשות יציאה וכו)
עוד אחת - הוא מחוייב לתפקיד ולאנשים ואני חייבת להבין לשתוק ולהכיל
וכשאני הייתי בתפקיד זה לא בסדר ואני צריכה להוריד הילוך ולמה אין לי זמן אליו (הייתי מ'מ של שתי מחלקות ולקראת הסוף העיפו את המ"פ והייתי צריכה למלא את תפקידו .. סהכ שני אנשי סגל על כל הפלוגה, 70 חיילים)
דבר אחרון שחשוב לי לכתוב, משהו שקרה לפני שבוע ועדיין צובט לי את הלב כל פעם שאני נזכרת בזה-
היינו בהופעה, באנו להנות ..!! הוא אמר שחם לו ולא באלו לרקוד אני עניתי 'מה איכפת לי' והמשכתי כי באמת הייתי בטוחה שהוא איתי והכל בסדר .. אחרי כמה שניות ראיתי שלא והתחלתי לחפש אותו בין כולם.
בקיצור על המשפט הזה דרמה שלימה - הוא צרח עליי שם בפני כולם, אף פעם לא ביישו אותי ככה
כשביקשתי שיפסיק לצעוק הוא פשוט הלך
אחכ נעל את עצמו בתוך הרכב ולא הסכים לפתוח לי (השעה 3 לפנות בוקר וקר בחוץ)
בתוך הרכב הוא בכה ושאל למה זה מגיע לו ..
כשיצא הוא ביקש שאקח את הדברים שלי מהרכב - גם זה בצעקות
הרגשתי ככ מושפלת. אנשים סביבנו הסתכלו חלקם גם שאלו אם אני צריכה עזרה או טרמפ הביתה .. כמו ילדה מסכנה
אחכ נרגעו הרוחות, בערך דיברנו והמשכנו כאילו הכל כרגיל
עבר שבוע והוא עדיין לא מוכן לדבר על מה שהיה
מרגיש לי שאין מקום לרגשות שלי, וכל פעם כשאני פותחת משהו הוא הופך אתזה ומפיל עליי, מאשים אותי
גורם לי להרגיש ככ לא בסדר עם עצמי כשבעצם אני נותנת לו הכל
ואני יודעת שהוא אוהב אותי והוא משקיע בי בטירוף .. אבל המועקה הזו בלב, הפגיעה הזו כל פעם מחדש, הריבים .. הפחד מהריב הבא - באיזו נקודה הפעם הוא יפגע
הורגים אותי
ואני אוהבת אותו ורוצה להשאר, אבל אולי אני עיוורת ולא צריכה :(
תודה ..