השתחררתי לפני 3 חודשים אחרי שירות ממש מהנה במפקדה של הנדסה קרבית, בהתחלה היה ממש קשה כמו לכולם ולקראת הסוף כבר היה לי ממש טוב. ואז השתחררתי, הבנתי שאני צריך ללכת לעבוד במטרה לחסוך כסף לטיול... בהתחלה הכל היה נראה לי כל כך פשוט וחלק. עשיתי קורס ברמנים במרכז, והתחלתי לעבוד כברמן במסעדה, כבר במשמרת הראשונה חזרתי בוכה לבית, מלא בחרדות שהזכירו לי את הטירונות. נתתי עוד כמה צ'אנסים לעבודה ולבסוף התפטרתי. השעות היו לי מוגזמות, משמרות כל השבוע, עבודה קשה בלי הפסקות ודרישות כבדות.
מצאתי עבודה שבאמת יותר קלה, משמרות הרבה יותר קצרות וכסף שהיה נראה לי טוב בהתחלה.
גם פה הכל היה נראה לי כל כך פשוט וסבבה עד שהשבוע אחרי שבועיים בעבודה נכנסתי למשמרת ראשונה לבד עם סגירה, עשיתי מלא פאשלות, הסגירה נראתה לי אין סופית. ואז גם הגעתי למסקנה שגם כסף אני לא באמת יעשה שם יותר מדי כי זה בערך 3 משמרות בשבוע של 5 שעות (בסופו של דבר 150-170 שח למשמרת). אז כן, אמרתי לעצמי שאני אמצא עוד עבןדה נוספת, הכי פשוטה בעולם, 3 משמרות בשבוע של 8 שעות ככה אצליח לחסוך. אבל עכשיו הכל נראה לי רע שוב, לא בא לי לעבוד אין לי את המוטיבציה, היום שוב יש לי משמרת לבד כוללת סגירה אין לי מושג איך אעמוד בלחץ בעבודה, אין לי מושג מה יקרה כשאמצא עבודה נוספת.
זה פשוט נראה לי הזוי לחיות חיים שסובבים סביב עבודה.
אני פשוט לא מצליח למצוא את המוטיבציה לעבוד, לחסוך לטיול. אני מרגיש כאילו אני מוותר לעצמי, רוצה חיים קלים. ולא מצליח להתנער מזה.
הצבא פתאום נראה לי כמו חיים טובים בלי דאגות ובעיות.
פשוט קשה לי, אין לי משהו אחר להגיד. קשה לי ללכת לעבוד, קשה לי לחשוב על 8 חודשים של חסכון לטיול שכוללים עבודה בלי הפסקה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות