היי לכולם ותודה שנכנסתם,
אני באמת אבודה.
באמת.
אני אחרי חרם של חודש וחצי.
כיתה שלמה החרימה אותי ועכשיו פתאום החברות
"הנפלאות" שלי חזרו לדבר איתי.
ולמה עשו עליי חרם? אתם בטח תוהים.
בלי סיבה מהותית.
לא באתי להם בטוב.
חטיבת ביניים שאליה הגעתי לגמרי לבדי, בלי אף אחת
מחברות העבר שלי.
כי רציתי שינוי למרות שלא הייתי זקוקה לשינוי.
כמו טיפשה ויתרתי על חיי החברה הפורחים שלי לצד
החברים המוכרים,
על כל הבילויים הבטוחים ועל כל האהבה.
הייתי תלמידה טובה יחסית (ממוצע 87).
פה המורים לא מעריכים אותי בשיט, חוץ משתי מורות
שאחת מהן היא המחנכת שלי.
במהלך התקופה של החרם, הכרתי אדם מקסים, גדול
ממני בשנה, באמת מושלם בכל המובנים: רגיש, חכם
בטירוף, תומך, קשוב...
לאט לאט התחלתי לשכוח מהתלמידים בכיתה,
התרכזתי בעולם החדש והטוב שבנינו ביחד...
ואז... הוא נעלם לי.
ושוב חזר.
ושוב התרחק.
הדבר היציב היחידי בחיים החברתיים שלי גם מתפרק לי
בין הידיים.
החרם שעברתי? לא מאחלת כזה גם לשונאים שלי.
ירידות ללא הפסקה, מכות קטנות בעיקר מהבנים,
בעיקר התעלמות מצד הבנות, חודש וחצי ובכל
ההפסקות אני לבד!!!
בעוד יומיים, יש לי יום הולדת.
כל השכבה שלי יוצאת לטיול של יומיים כך שיש לי חופש
מבית ספר (כבר משהו טוב)
אבל אין לי עם מי לחגוג.
החברים מבית הספר הקודם ניתקו קשר בעקבות
המרחק והבתי ספר השונים.
שתי חברות קרובות שלי לא יכולות לחגוג איתי, והן מצדן
אומרות שיש לי התנהלות של סמרטוט ושל מסכנה
ושאני צריכה לשכוח מהאדם ההוא שהיווה לי מקלט של
שקט בתוך כל הבלאגן.
בדיוק כמוני, הוא עבר חרם, וואלה? אני מרגישה שהוא
הנפש התאומה שלי.
גם הוא טען כך בעבר הלא רחוק כל כך.
מה לעשות?
כיצד לפעול?
תודה מראש על העצות.
אוהבת , שיהיה אחלה יום :)
נ.ב: אם אתם תוהים מדוע יש רווח בין שורה לשורה, זה
בגלל בעיה בטלפון שלי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות