אני יודע שזה ישמע מוזר כי רוב הנערים בגילי לא ידברו ככה. אני מאוד בוגר לגיל שלי ומבין רק הבעיה שלי שאני מאבד את עצמי.
ההורים שלי לא חינכו אותי בצורה טובה מגיל צעיר ואני לא אומר את זה בתור אגואיסט(למרות שאני כן באיזשהו מובן) באמת שהם נתנו לי הכל וכאן הבעיה... מגיל קטן אני מקבל כמעט כל מה שאני רוצה לא מתאמץ לא לומד להעריך ודווקא עכשיו המצב בעייתי וזה פוגע בי אני הייתי רוצה שיהיה לי אל מי לדבר מבחינת הורים שזה לפעמים משהו שצריך בחיים ולא חברים כי יש גבול לכמה שחבר יוכל לעזור ולפעמים צריך את המשפחה שלך רק שלי אין את זה במובן הזה אולי גם כי ההורים שלי לא כל כך מפותחים מבחינת מחשבה זה יכול להישמע מתנשא אבל הם עובדים בעבודות פשוטות ואני פשוט חושב שהם לא רוצים לקדם את עצמם למרות שהם מנסים אני מדבר בצורה לא מכבדת אבל זה מה שאני מרגיש כי הייתי רוצה את ההורה שידריך אותי נכון לאיך לקדם את עצמי ולעזור לי ויתן לי את הכלים הנכונים ופשוט קיבלתי כלים לא נכונים ולא בגלל רצון רע אלא בגלל חינוך שלא טוב ולא במזיד.
גם המצב הכלכלי ניהיה רע אבל זה לא העיקר לא מעניינים אותי הדברים החומריים אלה שהם לא מבינים אותי והם גם לא יוכלו להבין אותי יש פער גדול מאוד ואני יודע שיהיו הרבה שיגידו שהם יבינו אבל באמת שלא. בקיצור אני לא חונכתי בצורה טובה חונכתי כמישהו אגואיסט אני לא מוכן לתת מעצמי משהו כדי לעזור או לקדם אפילו את עצמי... אני לא מייחס לדברים חשיבות ולא מעריך דברים או הרבה אנשים אולי קצת מאוד.
אני פוגע בעצמי ובבריאות שלי על ידי זה שפשוט לא אכפת לי אני מוליך את עצמי לאבדון ועכשיו בגלל שאני פשוט שם זין על הכל אני הורס לעצמי אני מודע להכל אבל אני לא יודע איך לשלוט בעצמי איך לשלוט בתשוקות ברצונות איך להוביל את עצמי להשיג דברים על ידי עבודה ולא בקלות אני לוקח דברים כמובן מאליו אני מבין שאני צריך שינוי רק שאני לא יודע איך לשנות.
אולי זה ישמע קצת מבולבל ולא מסודר אבל זה מה שקורה אצלי אני מבולבל אני לא יודע מה השאיפות שלי וכחלק מכל זה אני גם לא מקדם את עצמי לשום מקום בגלל החינוך שקיבלתי או האופי שלי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות