היי, אני סטודנטית בשנה ראשונה ולא מזמן הכרתי מישהו באוניברסיטה בשנה האחרונה של התואר.
יצאנו תקופה של בערך חודש והיה לי באמת מדהים. יש לי ניסיון בדייטים וגם במערכת יחסים ארוכה אחת, ואני יכולה להגיד שאף פעם לא נהנתי ככה מלהיות עם בן אדם וגם שאף פעם לא הרגשתי שכל כך רוצים אותי מתלהבים ממני. הוא זה שמאוד רצה לצאת מלכתחילה והוא גם לא הפסיק להגיד תמיד כמה שהוא נהנה איתי והיה נראה שהכוונות שלו רציניות. הקשר אומנם היה קצר אבל אינטנסיבי (כי שנינו גרים בסביבת האוניברסיטה). הוא זה שהוביל את הקצב, ככה שכבר בשבוע הראשון התחלנו לישון אחד אצל השני..
וכמו כל הסטודנטים, הגיעה גם אלינו תקופת מבחנים.. לפני שבוע התחלתי לשים לב שאנחנו מדברים פחות ופחות.. כשדיברתי איתו על זה הוא אמר שהוא לא יכול לתת לי עכשיו את היחס שאני רוצה ולא יכול להכיל עכשיו קשר והלימודים כרגע במקום הראשון אצלו והוא יודע שאם נמשיך המצב רק יהיה יותר גרוע. בהתחלה הוא הציע הפסקה לתקופת המבחנים ואני התנגדתי, ואחרכך התחרטתי והעדפתי הפסקה על פני פרידה נראה שזה כבר היה מאוחר מידי.. אחרי כמה ימים דיברנו שוב, הוא עדיין שלם עם ההחלטה שלו ועדיין אומר שהסיבה היא זה שהור רוצה להתרכז בלימודים.
לקחתי את זה ממש קשה.. אומנם היינו ממש קצת זמן ביחד אבל אני מרגישה שלא מיציתי את הקשר ושאני מפסידה פה משהו.. בגלל זה למרות הסיבה המוזרה לפרידה קשה לי להשלים עם זה ולעבור הלאה. קשה לי עם תחושת חוסר האונים שהוא החליט ואני צריכה לקבל את זה, וקשה לי לעשות את ההפרדה בין ההתלהבות שלו לאיך שהוא סיים את זה בקלות.אני מרגישה שלמרות הזמן הקצר הספקתי כבר להיקשר ולפתח רגשות.. מה אני יכולה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות