שלום, לפני חודשיים התגייסתי לגדוד לוחם, התחלתי טירונות קרבית שבמהלכה הבנתי שהאסטמה שלי לא מאפשרת לי להיות לוחם, אז אספו אותי ואנשים אחרים שנפלו מקרבי ופתחו לנו טירונות 02 של תומכי לחימה-והציעו לנו לקט של תפקידים מעפנים בבסיסי הדרום בלבד. אני, שרציתי לשרת שירות משמעותי בחיל המודיעין אך לא התאפשר לי, השלמתי עם כך שאהיה לוחם, אך גם זה לא התאפשר. בסופו של דבר זרקו אותי לבסיס שריון ואמרו לי שישלחו אותי לקורס של אפסנאי מכשירי קשר. מאז שהגעתי לבסיס גם האסטמה ואלרגיה שלי החמירה, מה שלא לוקחים ברצינות. המצב הנפשי שלי החמיר גם הוא, אני לא מסוגל להירדם בלילות, לא הכנסתי דבר לפה שבוע שלם וגם שניסיתי הקאתי.. אין לי בכלל תיאבון.
אין שעה אחת שאני לא בוכה כשאני נמצא בבסיס, ואפילו מחשבות אובססיות חולפות בראשי..
המפקדים פה לא מבינים את מצבי ולא מנסים אפילו, הגעתי למצב שאני חייב להיות נפקד כי לא הייתי מסוגל לשהות בבסיס. חזרתי לאחר שבוע ומשפחתי לניתוק ממושך. שניסו המפקדים לגרום לי לעבוד, אם כי אין באמת תפקיד, הסברתי להם שקשה ופשוט נעלמתי בבסיס כי הדיכאון שלי רק החמיר והחמיר.
נפגשתי פעמיים עם הקבן, אולם הוא משוכנע שאני בסדר וטוען שאין לו איך להוציא אותי מהבסיס.
נשפטתי על כך שנעלמתי למפקדים, כלומר על סירוב פקודה. במשפט מי ששפט אותי, המג"ד צרח עליי בטענה כי אני שקרן ואין לי שום בעיות, ושאני לא אצא מהבסיס כל השירות שלי. אני מרגיש כאילו אני לאט לאט נמתח לקצה, ולא נשארת לי שום אפשרות חוץ מלפפון בעצמי. טופס 55 לוקח לפחות חצי שנה והוא כמובן אין סיבה שיעבירו אותי גם אגיש. אני מרגיש כאילו נכנסתי לגיהינום שאי אפשר לצאת ממנו, אולי באמת עדיף כבר לשים קץ לחיי זה מה שיוציא אותי מכאן.. אני כבר אובד עצות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות