אני מרגיש נקמן קטנוני וילדותי. אבל יש לי מין סיפוק מוזר מזה.
אז ככה. בצבא שובצתי תחילה לתפקיד שלא אהבתי ומסגרתו הייתי צריך לעוזר לחימושניקים לטפל ברכבים. לא הבנתי כלום בזה (לא ידעתי לנפח גלגל לפני הצבא). ואחד החימושנקים החליט להסתבלט עלי כל הזמן, צחק על זה שאני לא מבין כלום בזה וכמה שאני גרוע עם כל הדברים הטכניים. וזה נמשך תקופה די ארוכה עד שבסוף ברחתי מהתפקיד הזה.
במהלך התקופה אמרתי לו משפט מתנשא (שהוא באמת קיבל קשה): "בזמן שאני אעבוד במשרד עם מזגן, אתה תתקן לי את האוטו". בגיל יותר צעיר הייתי יותר מתנשא והבחור הזה שלעג לי גרם לי לדבר ככה. אני יודע שהוא זכר את המשפט הזה הרבה זמן כי שמעתי אותו מדבר עלי עם החברים שלו לגבי זה.
עכשיו כעבור עשור אני מגיע למוסך חדש ורואה את הבחור הזה עובד שם. הוא שיחק את עצמו לא מזהה אותי, אבל פניתי אליו בשמו הפרטי ושיחקתי את עצמו חברותי. הוא כשאין לו ברירה פתאום "זיהה אותי" ושאל איפה אני עובד. אמרתי לו שבהיי-טק. הוא נראה כזה מבואס שכמעט שהתפרצתי מצחוק. בסוף עם איזה דחף רשע הצעתי לו טיפ. הוא לא קיבל כמובן והתקשה ממש להסתיר כעס. אני שמרתי על פוקר פייס חברותי כאילו שפגשתי חבר ישן. לרגע לא חשפתי שאני זוכר מה בדיוק היה בזמנו.
זה היה כל כך מתנשא, קטנוני, נמוך והכי כייף שבעולם. אני לא מאמין שאני כל כך נקמני וילדותי. ואני רוצה לבוא אליו שוב ושוב ולהיזכר קצת בתקופה הישנה. הרעיון הוא כל כך מלא בהתנשאות וגורם לי סוג של סיפוק מהסוג הרשע.
או שאולי עדיף להתבגר ולשכוח מסיפורים מלפני עשור? לא יודע. זה פשוט כייף לראות אותו עושה בשבילי את העבודה שהוא צחק עלי שאני לא יודע לעשות בעצמי. ועם הבעת פנים זועפת. ושלא תבינו אותי לא נכון: אני לא חושב שלעבוד במוסך זה משפיל. אבל נראה לי שהוא כן חושב ככה וזה מה שגורם לי לצחוק מרושע.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות