אז ככה.. אני באה מבית חד הורי שב"ה לא היה חסר לי כלום אף פעם, עכשיו אני לבד בעולם בלי הורים ובלי משפחה.. אני חיה מקצבה זעומה של ביטוח לאומי ויש לי חובות בסך 30,000 וכל זה שאני רק בת 24.. הקיצבה לא מספיקה לי כדי לחיות ויש לי אובדן כושר עבודה עקב פוסט טראומה, דכאון וביישנות על גבול ההפרעה נפשית קשה.. אני מרגישה אפס ולוזרית, אני רואה איך כולם מצליחים לעבוד למרות המצב הקשה ויש להם עוד כסף לבילויים וקעקועים שזה עולה יקר וזה מעציב אותי מאוד.. אני הייתי בן אדם שתמיד עזר לאחרים קניתי ים דברים ומימנתי לימודים לחברות שלא היה להן והיום אני נמצאת במצב שאין לי כסף לתרופות אפילו.. אני לא רוצה לחיות יותר ככה.. אני לא רוצה לחיות בכלל.. איך להיות שמחה גם אם אני ענייה? אני מדברת איתכם על מצבים שאין לי מה לאכול אפילו ואני גוועת ברעב.. ב"ה יש לי קורת גג וזה מה שחשוב ואני אומרת תודה כל יום.. אבל המחשבה על זה שהביישנות והדכאון מפריעים לי לנהל חיים חברתיים ואורח חיים תקין זה פשוט בור שאין לי איך לצאת ממנו.. איך בכל זאת אני יכולה להיות שמחה בחיי העוני האלה? להיות שמחה גם אם יש לי רק אורז לאכול בלי להיכנס לדכאון של העבר שלא היה חסר לי כלום.. אני רגילה לרמת חיים אחרת ואני לוקחת את זה מאוד קשה שאין לי אפילו כסף לקנות תרופות, בגדים, אוכל.. כי הכל הולך לחובות.. הגעתי למצבים שהייתי לוקחת אוכל בסופרים ואוכלת בשירותים של הסופר כי לא היה לי מה לאכול ואני עם דמעות בעיניים שאני כותבת את זה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025