היי,
עכשיו, אחרי 7 חודשים שסיימתי בית ספר אני מבין את גודל הנפילה..
היו לי מלא חברים, הייתי מדבר והיינו יוצאים
עכשיו שכל אחד מצא את הפינה שלו כמעט ולא מדברים/מתראים וזה סופר מעציב אותי.
האחד בישיבה, האחד במכינה השני התגייס לצבא והאחד מצא חברה ורק לב (שם בדוי) נשאר לבד..
אני עובד באזור 8-7 שעות ביום, מתאמן וזהו, אין לי מה לעשות יותר ומרגיש ריקנות עצומה, הרבה אמרו לי תמצא חברה וזה יעזור לך. אין לי חברה ולא היית לי בגלל שהיינו בבית ספר דתי, אני מנסה תמיד להתחיל אבל תמיד נתקל בשלילה ש"יש לי חבר" או אתה לא הטעם שלי
ואני נראה אחלה..
בנוסף היה לי חבר הכי טוב שבגלל שהוא עזב את האזור אנחנו בקושי מדברים.. אני תמיד מנסה ליצור קשר אבל זה לא כל כך הולך
אני דיי חושב עליו ביום יום כי באמת היינו חבר'ה אמת שכאילו סיום הבית ספר הרס לי את כל חיי החבר'ה..
אשמח לעיצות, מה לעשות? חברה תמלא לי את הריק הזה? או לחכות לגיוס וזה כבר ישכיח הכל?
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות