רוצה לשכוח מהבחור האחר, ולחזור ליחסי מין טובים עם חבר שלי, איך עושים את זה?

מבקשת שהשאלה לא תעלה לפייסבוק.

יש לי חבר כבר שנה. בחור מקסים, שאוהב אותי מאד.
לפני כמה זמן קצין שעובד איתי ואני התחלנו לדבר יותר. הוא לא שירת איתי באותו בסיס. התחלנו לדבר הרבה בטלפון וגם נפגשנו. בזמן שנפגשנו לא היה בינינו שום מגע בכלל - אפילו לא חיבוק, כי אני לא אבגוד בחבר שלי (לא היה בפגישה שום דבר שרמז לדייט - לא המיקום ולא מה שהלך בה. בתכלס סתם ישבנו איפושהו ודיברנו.) גם לא סיפרתי לקצין שיש לי חבר (הפגישות לא רימזו על דייט, למרות שנראה לי שזו היתה הכוונה שלו - אבל הוא מאד ביישן כזה ולכן יצא ככה...)
עם זאת, הקצין ההוא מאד מצא חן בעיניי. הוא גדול ממני בהרבה שנים, אבל הפרש סביר. מאד נהניתי מהשיחות איתו, הוא ממש הקסים אותי. הוא בחור טוב וגם חכם. היו קטעים שחשבתי שפישלתי בעבודה, ברמה שדרגות גבוהות יכולות להתלונן עליי, והוא הרגיע אותי מאד. אני עד עכשיו לא יודעת להסביר מה כל כך משך אותי בו, אבל הוא מאד מאד מצא חן בעיניי.
זה ברמה שזה פגע ביחסי המין שלי עם חבר שלי... פתאום נרתעתי ממנו כשהוא היה נוגע בי, פתאום דברים שהוא עשה הפכו לא נעימים לי...
בשלב מסויים תפסתי את עצמי בידיים וניתקתי את הקשר עם הקצין. חבר שלי הוא החבר הרציני הראשון שלי, הוא מעניק לי המון אהבה, עוזר לי בדברים, קשוב אליי ונמצא שם בשבילי. מעבר לזה, הוא בחור חכם בצורה יוצאת דופן, עדין, רגיש ובקיצור - מקסים. אין הרבה בחורים כמוהו.
מאז הקצין עדיין עולה לפעמים במחשבות שלי, קרו כמה פעמים שגם חלמתי עליו... אבל בסך הכל החלטתי שאני משאירה את זה מאחוריי וממשיכה במערכת היחסים שלי עם החבר שלי.
עד עכשיו יש משהו מסויים שלא נעים לי שהוא עושה כשאנחנו שוכבים, מאז שקרה כל הסיפור ההוא, שזה משהו די הכרחי, ואני מנסה לחשוב איך להתגבר על זה... התדירות של היחסי מין שלנו מאד ירדה באופן כללי מאז כל הסיפור הזה. אני עדיין אוהבת לנשק ולחבק הרבה את חבר שלי, אבל משום מה המשיכה נפגעה (משהו שמאד הייתי רוצה להחזיר.)
לפני כמה זמן הקצין ההוא עבר לבסיס אחר ומאז לא יוצא לי לדבר איתו בכלל (עד אז היינו מדברים כמעט כל יום, בענייני עבודה). אתמול הייתי צריכה להגיע לבסיס הזה, אבל לקצה השני של הבסיס, שרחוק מהיחידה שלו (וזה בסיס גדול). עוד לפני שהגעתי לבסיס חשבתי על זה שבצהריים אלך לאכול בחדר אוכל של היחידה שלו, בתקווה לפגוש אותו.
במשך שעה ישבתי בחדר אוכל והסתכלתי מסביב כל הזמן בתקווה לפגוש אותו. זה חדר אוכל ממש גדול ובשלב מסויים הבנתי שהסיכויים שאפגוש אותו אפסיים, במיוחד בהתחשב בזה שגם יש חדר אוכל לקצינים ליד. אחרי כשעה קמתי והלכתי. עשיתי עוד סיבוב קטן לחדר אוכל אחר ליד בתקווה שאיכשהו כן אפגוש אותו. הוא לא היה שם. חזרתי לכניסה לחדר אוכל, בדקתי משהו בטלפון, והחלטתי שאני כבר יוצאת מהבסיס וזהו. כנראה שפספסתי אותו, הוא בטח אוכל עכשיו בחדר אוכל של הקצינים ולי אין איך להיכנס לשם.
התחלתי ללכת, ופתאום - הוא. לקח לי שנייה לעכל את זה. וגם לו.
מה הסיכוי? זה באמת בסיס ענק, מהגדולים בצה"ל, ולא באמת חשבתי שאפגוש אותו. מרגיש לי כאילו יד מכוונת נגעה בדבר, והיינו אמורים להיפגש.
דיברנו קצת, התעדכנו במה חדש אחד עם השניה, ואז פתאום הגיעו אנשים שמכירים אותו והתחילו לדבר איתו. כעבור כמה רגעים הלכתי משם.
מאותו רגע לא הפסקתי לחשוב על זה, וכעבור כמה שעות גם שלחתי לו הודעה.
אני לא רוצה שוב להיגרר לסיפור הזה של לדבר איתו כשיש לי חבר... ומצד שני - אני בחיים לא אהיה מסוגלת להיפרד מחבר שלי. הוא החבר הכי טוב שלי, בחור רגיש ומדהים, וחוץ מהיחסי מין (שגם הם נפגעו רק בגלל הסיפור הזה...) הכל מושלם, אנחנו אפילו לא רבים ואין לי בכלל סיבה להיפרד ממנו.
ומצד שני, מרגיש לי כאילו הייתי אמורה לפגוש את הקצין, ואני לא מפסיקה לחשוב שאולי ארגיש איזושהי תחושת פספוס...
הדבר הנכון הוא איכשהו לשכוח מהקצין ושהחיים יחזרו לשגרה. אבל איך? וגם איך חוזרים ליחסי מין נורמליים עם חבר שלי?