יש לי ידיד טוב מאוד ויש בינינו כימיה ממש טובה. שמתי לב שלפעמים כשאנחנו ביחד אני נמשכת אליו אבל בפעמים אחרות ממש לא. לפי דעתי גבר ואישה לא יכולים להיות ידידים ובגלל זה מוזר לי שאני כל כך אוהבת אותו אבל לפעמים לא רוצה כלום ולפעמים נמשכת מאוד. הוא קטן ממני ב4 שנים ויש לנו דעות מאוד שונות לגבי החיים וזוגיות, חושבת שאולי הוא צריך קצת זמן להתבגר .. הוא כל הזמן יוזם ורוצה שניפגש ונצא וכשאני איתו הכי כיף בעולם. הוא נותן הרגשה שאני החברה שלו וזה ממש נחמד, אבל עדיין יש פעמים שאני יודעת שלא הייתי רוצה, מרגיש כמו פיצול אבל איכשהו הרגשות שלי מתחלקים.
הוא יודע שיש בי מקום שממש רוצה אותו,אני רומזת לו שאני רוצה, לפעמים בצחוק אבל זה ברור שהוא יודע שלא הייתי מתנגדת שיהיה בינינו משהו ואנחנו גם צוחקים על זה. חייבת להוסיף שיש לו ידידה שהיא תמיד מתחילה איתו ויוצא שהם עושים דברים מתי שהם ביחד.. אבל אין ביניהם מחוייבות...מהצד השני אני והוא יוצאים הרבה יותר ויש לנו המון זמן ביחד. היתה פעם שיצאנו ופתאום לא הבנתי-איך יכול להיות שהוא נמצא איתי הרבה ואנחנו יוצאים המון ושום דבר לא קורה? ידיד אחר אמר לי שיכוליות שהוא מפחד בגלל הפרש הגילאים, אבל כמו שאמרתי, הוא יודע בערך שלא הייתי מתנגדת לנסות כנראה. אני לא מבינה למה כלום לא קורה??
ואין כל כך מקום להציע לי לנסות להתחיל איתו כי אני לא רוצה ליזום משהו, לא כל כך מתאים לי מבחינת אופי, וברור שלא הייתי רוצה להיפגע.
האם זה הגיוני שאנחנו אוהבים אחד את השני כידידים למרות שאני לא מאמינה בזה? מה זה אומר מבחינתו שהוא לא יוזם כלום ובכל זאת רוצה שניפגש ונצא הרבה ביחד?
יש כזה דבר בכלל גבר שנפגש עם מישהי הרבה בלי לרצות משהו?
אשמח לדעותיכם...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות