עשיתי משהו שלא הייתי צריכה, עכשיו אני רוצה לתקן...

ישלי חבר. אנחנו עוד כמה ימים חוגגים חצי שנה. הוא מתייסר ואני מתייסרת.
לפני שלושה חודשים בערך עשיתי את טעות חיי ואני משלמת עליה ביוקר ואני באמת חייבת לפרוק כבר.
היה טוב והיה יפה אבל הייתי מטומטמת, מפגרת ממש ואני לא מבינה איך הגעתי למצב הזה, לשפל המדרגה הזאת.
הכרתי מישהו בנוסף והיו לנו שיחות ממש נחמדות והכל והפכנו לידידים. לחבר שלי בהתחלה זה לא הפריע. איכשהו יצא שהשיחות שלנו המשיכו עוד ועוד והרגשתי שאני מתאהבת בו. סיפרתי את זה לחבר שלי והוא נתן לי עוד צ'אנס אחד להמשיך להיות בקשר איתו ואני אמרתי תודה ופשוט המשכתי להיות מפגרת.
השיחות נהיו יותר ארוכות ולאט לאט גם הוא פיתח רגשות מתברר. אני כותבת עכשיו ולא מאמינה על עצמי. הוא הציע שאני אבוא אליו וחבר שלי אמר לי והסביר לי למה לא ולא נסעתי אליו. כעבור כמה זמן הרגשתי ממש מבולבלת ברגשות שלי ואמרתי לחבר שלי שאני חושבת שצריכים הפסקה או משהו. הוא היה מבולבל גם ואני עוד יותר. הבטחתי לו שאני לא אעשה כלום שקשור לדברים מיניים ושאני לא אעשה שטויות. ועם ההבטחות האלה התחלנו בהפסקה.
אני ואותו הידיד המשכנו לדבר ודיברנו עוד ועוד. יומיים לאחר מכן נפגשתי עם אותו אחד והוא נישק אותי. לא עצרתי אותו ובאמת שנורא קשה לי לכתוב על זה כי אני רואה את זה כיום כטראומה, את כל אותה תקופה כטראומה אחת ענקית ואני הדחקתי את זה כלכך עמוק שנורא קשה לי לזכור בכלל פרטים אז... מצטערת. אני עדיין לא זוכרת מאז כמעט כלום אבל מחריכה את עצמי להיזכר ולהגיע למה שקרה. אני חייבת את זה לכולם. אז התנשקנו ואז איכשהו זה הגיע למצב שעשיתי משהו שלא הייתי צריכה ופה אני הכי מתחרטת. למזלי התעשטתי במהירות והתודעה שלי הבינה שחוץ מהחבר שלי שאיתו אני בהפסקה- אני לא רוצה אפחד. עצרנו הכל וביי. פה זה נגמר.
הרגשתי חרא מאז. ידעתי שמה שעשיתי היה לא בסדר, הפרתי את האמון של חבר שלי, פשוט לקחתי משהו ושברתי אותו. סיפרתי לו את זה. סיפרתי לו הכל. הייתה תקופה שעדיין הייתי משקרת ולא מספרת את כל מה שקרה כי פחדתי, פחדתי שאם הוא יגלה את כל האמת הוא יעזוב אותי, ואני כלכך אוהבת אותו, הוא הפך להיות החיים שלי.
הוא נתן לי צ'אנס, לנסות לתקן, שאני אשכיח את זה ממנו, שאני אשתנה.
אני עכשיו בן אדם שונה ב-180 מעלות ממי שהייתי אז, והוא בעצמו אמר שהוא ראה את השינוי. אבל לאט לאט השקרים עוד נחשפים ולפני שבועיים- שלוש רק הוא סיים לדעת הכל. אני יכולה עכשיו להגיד בוודאות- הוא יודע הכל, עליי, על העבר שלי ועל ההווה שלי, על כל פיפס קטן שאני עושה ואומרת. והזכרונות צפים.
אנחנו רבים המון, שומדבר ממש לא כמו שהיה. הלוואי ויכלתי לתקן עוד, היש דרך לגרום לבן אדם לשכוח?
אני יצאתי מפגרת, שרמוטה ומגעילה, ואני מודעת לזה ואני עכשיו בנאדם הרבה יותר טוב, אני רק משתפרת עם יום ויום ואני אמשיך, כי אני אוהבת אותו.
עם כל יום שעובר אני רק מבינה כמה יותר ויתור אני רוצה את המערכת יחסים הזאת כמה שאני באמת אוהבת רק אותו,
וכל לילה לפני השינה אני מוצאת את עצמי נזכרת בכל מה שעשיתי לו. והוא זוכר ומתייסר. איך אני אמורה לגרום לו לשכוח דבר כזה? אני יודעת שבעיקרון אנשים לא יכולים לשכוח אבל אני ממש חייבת את זה. אני לא רוצה לאבד אותו... :<
אני בנאדם חדש, בלי שקרים ובולשיט כי אני רוצה רק אותו, אני אובססיבית כלפיו והוא אוהב את זה, אבל הזכרונות מציפים אותו ואני שונאת את עצמי.
הלוואי והיה משהו שיכלתי לעשות. יש משהו שאני יכולה לעשות שהוא יישכח מזה? לא משנה שזה ייקח זמן אני יודעת, אני מוכנה להשקיע בזה את כל הזמן שבעולם.
אני אוהבת אותו. יותר מאשר את עצמי.
אני אוהבת אותו. ואני מצטערת ומתחרטת על העבר ומה שעשיתי.
אני אוהבת אותו. ואני לא רוצה שזה ייגמר
אני רק רוצה שזה יחזור להיות כמו שהיה.

מישהו? עזרה?
אני אוהבת אותו... רק רוצה לתקן... אם אפשר...
ורק להדגיש אני ממש לא מנסה להוציא את עצמי הקורבן אלא הוא הקרבן פה ואני רק המפגרת... >