זה מצחיק להגיד את זה, אבל כ''כ חיכיתי לרגע בו אגזור את החוגר, ואגיע ל"עולם האמיתי" ופתאום אני מרגישה פשוט לבד. אני משוחררת קרוב לחודש,
היה לי שירות די אינטנסיבי עם המון לחץ סביבי ובכללי אני אדם שמאוד מחובר לשקט שלו,
כשסיימתי את השירות כל כך שמחתי להגיע לשקט שלי ולחופש;
לקום מאוחר, לעשות מה שאני רוצה, לבחור מתוך רצון את המסגרות העתידיות שלי
ופתאום באותה עת אני מגלה כמה ריקנות הייתה לי- פתאום אין חיי חברה, כל חבר לעצמו בתחומיו ובענייניו ורק אני לא מוצאת את עצמי,
אני עדיין בשלב שאני מחפשת באיזו עבודה לעבוד ,
אני יודעת שאני חייבת תעסוקה כדי לצאת מהלבד הזה אבל מה שכל כך מבאס אותי הוא שאני מגלה פתאום שהחברות שלי פשוט כל אחת לעצמה..זאת בצבא.. זאת עם החבר , זאת בלימודים , ועוד אחת שלא תתעניין אלא אם כן אני אציע וגם זה עד שהיא תוציא לי את הנשמה כדי שניפגש...ומגלה שאולי אפילו אין לי עם מי לעשות את הטיול אחרי צבא שפעם היה נשמע כה רחוק והיום יכול להיות במרחק נגיעה, וזה כל כך מעציב אותי
אני אדם מאוד חברותי ונחמד ובכל מסגרת אני ניסיתי תמיד להיפתח ולהכיר- אבל הקשרים האלה הם נורא on and off אני לא יודעת איך פתאום אני מרגישה כל כך לבד
זה הגיוני שאני לפעמים מעדיפה להישאר במיטה, ואין לי חשק לצאת לחפש עבודה?
אני נורא מפחדת ומקווה שזו תקופה שתעבור , אני לא רוצה להרגיש לבד, אני רוצה שיהיו סביבי אנשים שיהיה לי כיף איתם
זה לגיטימי שאני מרגישה ככה ולוקחת את הזמן לעצמי בנתיים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות