אמא שלי, אישה מבוגרת בת 60, אתמול זרקה עליי חפצים בבית. נחצה קו חדש של אלימות.
אני, לצערי הרב, נאלצת לגור בבית ההורים עם שלושה ילדים קטנים ובעלי, אמנם ההורים שלי הקצו לנו מקום, אבל צפוף. גם אחי גר בבית אבל לא רואים אותו בכלל, יוצא אחרי שאנחנו יוצאים וחוזר אחרי שישנים אם בכלל.
חשוב לי לציין שזהו מצב זמני ואנו בהמתנה לדירה שקנינו שתהייה מוכנה, אנחנו משלמים משכנתא, אין כסף לשכירות גם, נותרה לי עוד חצי שנה והמעבר מתוכנן לאוגוסט.
קיימת אצלה היסטוריה של התנהגות אלימה, אבל לא חוויתי ממנה אלימות כזו כבר המון שנים. פעם אחת בעצם לא מזמן לפני שעברנו לגור אצלה היא צעקה עליי מאוד אצלי בבית עם קללות והוציאה תיסכולים כשהייתי פחות משנה אחרי לידה לפני כשנתיים. היא פעלה באלימות מילולית ובזריקת חפצים גם בתקופה שאחותי הצעירה גרה בבית.
אני כבר זמן רב אומרת לה שלא תפנה אליי ולא תדבר איתי, אם יש לה משהו להגיד שתעביר לי דרך מישהו אחר כי כל שיחה איתה נגמרת בקללות ואיחולי מוות ואף איומים להרביץ לי והיא אמרה בשבוע שעבר בנוכחות אבא שלי ואחי ש"בא לה חשק להרוג אותי" "בא לי לשבור לך את זה על הראש" .אני ישבתי ליד הילדה שלי על הריצפה כשהיא צרחה את זה והרימה משהו כבד מעליי לזרוק עליי, ברגע האחרון היא החליטה להניח את זה, פניתי לאבא שלי ואמרתי לו שמאז שאני בבית היא באמת כבר עשתה לי הכל חוץ מלהרביץ. הוא בגישה שצריך לתת לה "לאוורר את הפה" ואז היא נרגעת ולא באמת עושה משהו. לא להתייחס אליה ולא לענות לה, לעשות מה שהיא רוצה וזהו. אחי ניסה להרגיע אותה ואמר לה "את צודקת, תהיי את ה bigger בעניין" זה לא עזר כי היא לא מבינה מה הוא רוצה ממנה בכלל. בעלי חושב לשלם לה כסף כדי להשתיק אותה כי זה מה שעובד איתה, אבל אני מתנגדת כי לא מגיע לה פרס אחרי התנהגות כזו ואיך שהיא מתנהגת. כל ענייני הכספים מנוהלים מול אבא שלי ואנחנו משלמים חשבונות, מנקים את הבית וכו'. לא מבקשים ממנה כלום לעשות לנו, רק לתת לנו לחיות את חיינו. כמובן ששום דבר שאנחנו עושים לא טוב, אנחנו משתדלים לעמוד בציפיות שלה אבל הן בלתי אפשריות, שנינו בנוסף לגידול הילדים גם עובדים ולא כל היום בבית צופים בטלוויזיה כמוה, וקורה גם שנעשות "טעויות" ואז חבל לי על הזמן, פותחת פה שאלוהים יעזור... הפכתי לשק חבטות, כל פעם שהיא מרגישה איזה לחץ בחיים שלה היא מאשימה אותי במשהו הזוי, פותחת דברים מהעבר הממש רחוק שאף אחד לא זוכר חוץ ממנה וחופרת על זה לכולם. מיותר לציין שעם אבא שלי שגם גר איתנו היחסים שלנו בסדר גמור, אין לו תלונות על ההתנהלות שלנו וגם אם יש לו הוא אומר את דעתו ואנחנו מתחשבים, הוא אפילו מרוצה מהנוכחות שלנו, נהנה מהנכדים ומהכיף שיש בבית מלא, הוא מסוגל להגיד לעצמו שזה מצב זמני ולנסות לראות את היתרונות-תמיד יש מי שמגבה אותו, יש רכב נוסף בבית, עזרה בדברים של הבית, חברה,בית שמורגשים בו חיים, יש הרבה יתרונות...
הודעתי לאבא שלי שאם עוד פעם אחת אני מרגישה מאויימת ממנה בצורה כזו, כשאני לבד איתה ועם הילדים בבית והיא פועלת נגדי באלימות אפילו מילולית, אני מזמינה לה משטרה. אבא שלי (שמצדיק אותי ומרגיש חוסר אונים מול ההתנהגויות האלה שלה וסובל ממנה גם) אמר לי להירגע ושהוא לא חושב שאני צריכה את המשטרה. העובדה היא שאם זה היה אדם זר שמתנהג אליי ככה כבר מזמן הייתי מזמינה משטרה.
מה לדעתכם אני צריכה לעשות מול אחת כזאת? איך אני מפסיקה את ההתנהגות האלימה שלה כלפי? אני לא יכולה יותר לספוג קללות איומים ואיחולים למיניהם ומצבי לא מאפשר לי לעזוב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות