חזרתי בתשובה ויצאתי בשאלה, איך יוצאים מהטלטלה?

אני אנסה לכתוב פה את הסיפור שלי ממש בקצרה .
אני נולדתי לבית חילוני, וחזרתי בתשובה ונכנסתי לעולם החרדי בגיל 14, ולמדתי בישיבות חזקות מאוד והייתי שייך מאוד לעולם הזה במשך שנים, במהלך כל גיל ההתבגרות. אני לא אפרט, כי זה לא העיקר. העיקר הוא שהייתי חרדי ויצאתי בשאלה, ואני לא מסתדר. בכל מקום שאני הולך אני סובל , אני מרגיש דפוק בכך שבעולם החילוני אין לי בגרות ואין לי תואר, אני יודע שאני יכול ללמוד אם אני רוצה אבל קשה לי לקבל החלטה וללכת ללמוד, נראה לי כבד מדיי (אני פשוט כנה).
ממש קשה לי להסביר פה במילים את הקריעה. הקריעה בין העולמות, בין העולם החרדי לחילוני. אני לא אוהב את העולם החילוני אבל אני לא מאמין וכופר וחושב שהתורה אינה דבר האל, שאין עולם הבא ושאין השגחה מאת האל, ולכן אני לא שומר מצוות, אבל הולך עם מכנסיים שחורות, אבל עדיין שומע מוזיקה חרדית, ועדיין יש לי פאות מאחורי האזניים קטנטנות, אני מרגיש שייך מאוד, השתתפתי בהלוויה של הגראי"ל כי אני מרגיש שייך באמת. אבל היה לי הרבה יותר קל אם העולם החרדי היה פשוט עובר מהעולם. כי כל זמן שהעולם הזה עוד קיים, אני מרגיש שאני כל הזמן קשור לשם ויש לי צד לחזור. כי אני לא אוהב את העולם החילוני.
אני יודע שרובכם לא מצליחים להבין, אבל זה פשוט קשיי תרבות. זה כמו שאם אתם בתור ישראלים תהגרו למדינה אחרת, תמיד תרגישו קשר לישראל, ויהיה לכם קשיי תרבות בין הישראליות לבין התרבות החדשה, כי מה לעשות, אי אפשר למחוק את העולם הקודם, הוא עדיין יהיה חלק ממך.
אז אני לא יודע איך זה קרה, שהרי נולדתי חילוני, אבל זה פשוט קרה, ונהייתי חלק מהעולם החרדי והיו לי קשיים חברתיים שם (חוזר בתשובה תמיד יהיה שונה ) ופשוט איבדתי את האמונה וכיום אני כופר, לא מאמין ביסודות הדת, לא מאמין ביסודות האמונה היהודית.
הדבר שהכי כואב לי זה שאני מרגיש שאין לי את מי לשתף, מרגיש לבד, אני פשוט מרגיש שאני בפיגור, כי אני מתבגר והחיים רצים לי מול העיניים, ומעולם לא הייתה לי חברה (זוגיות), ואין לי תואר, ולא הלכתי ללמוד במכללה או אוניברסיטה ואני רוצה אבל מרגיש שאין לי כוח לעשות את זה שוב אחרי שהתחלתי כבר במקום חרדי ונאלצתי לעזוב כי לא יכלתי להמשיך עם השקר הזה שאני חייב ללבוש כיפה ולעשות את עצמי מתפלל וכואב לי רצח על זה כי אני תכלס יהיה בלי תואר, אבל אני יודע שזה עדיין לא סופי כי אני יכול ללמוד מחדש. אני פשוט מפחד על החיים שלי ואולי לכן נשמע קצת לחוץ , אבל אני לא שאנן ואני יודע שאני בקבוצת סיכון, כי יוצאים בשאלה הם קבוצת סיכון , על פי מחקרים לכ-40 אחוז מהיוצאים בשאלה יש מחשבות לא טובות (המבין יבין), לי כיום אין , פעם היה.
אני באמת רוצה לצאת מהמצב, לא יודע איך, לא יודע כיצד. אצלי הבעיה כפולה משום שעשיתי שתי מהפכים בחיי - עזבתי את כל העולם החילוני , עזבתי חטיבת ביניים עם בנות והכול - והלכתי ללמוד תורה בישיבה, והאישיות שלי השתנתה מהקצה אל הקצה, נהייתי בן אדם אחר, כאילו נולדתי מישהו אחר. וכעת, עזבתי את הכול (זה התחיל לפני כ-4 שנים) ונהייתי אפיקורס וחילוני. אז אני מטולטל, עדיין מטולטל, כי אני עדיין לא יודע באיזה עולם אני, הכול מוזר הכל שונה, לא מצליח להשתייך לשום מקום, אני באמת רוצה להצליח בחיים, אבל קשה לי עם כל השינויי זהות האלה, שינו לי את השם ואני גם מבולבל מזה, הייתי אצל ההורים כל התקופה האחרונה ובגלל שהם התחרדו אחריי אז אסרו עליי להשתמש בטלפון כי יש בו אינטרנט והודעות (אצל חרדים אסור טלפון לא כשר) , דווקא בתקופה שהייתה לי הכי קשה ושהכי הייתי צריך חופש ורוגע ומנוחה, לחצו עליי וגרמו לי צער וכאב, ונאלצתי לעזוב כי לא הייתי מסוגל ולא היה אפשרי לחיות איתם. אז עכשיו אני עצמאי, גר לבד ואף אחד לא אומר לי שאסור לי להשתמש בטלפון, אבל צר לי על כך שאני לא לומד (אל תגידו לי ללכת ללמוד עכשיו, אין לי כוח לזה, אולי עוד חצי שנה, בינתיים לקחתי קורס כלשהו כדי לא לבזבז את הזמן).
לא פשוט לי, לא קל לי, אני מתמודד. מתסכל שלפעמים נדמה שאתה רץ ורץ ורץ במרוץ העכברים הזה ואתה אומר - הנה רק עוד רגע ואני יוצא מכל הסיפור הזה ומוצא את עצמי - ולא היא. אתה עדיין מתוסבך, ויש לי גם אח שני מקנא בו כי יש ביננו קנאה, ודווקא שעזבתי את הדת הוא נהייה דתי ועכשיו אני אוכל את עצמי על זה ויש לי חלומות על זה בלילה, אני גם בלי קשר חולם בלי סוף על כל העולם החרדי והעולם החילוני ולפעמים כל העולמות מתערבבים לי , איכשהו אני מצליח לשמור על שגרת חיים, ואני אפילו גאה בעצמי על זה שאני שוכר ועובד, ואני בטוח שאצליח בחיים כפי שהצלחתי להכנס בדרך לא דרך לישיבה טובה.(סיפור בפני עצמו).
יש לי גם כלל כזה - אני לא נוגע בבנות עד שאני אכיר את זאת שאני אוהב ורק אז אגע בה. ועד היום לא הייתה לי חברה, אבל לאחרונה הולך לי נחמד עם בנות, כך שהמצב לא גרוע, ובכל זאת - אני לא נוגע, גם לא במה שקרוי בעולם החילוני 'דייטים', גם שם אני לא נוגע, עד שאני אדע ש'זה זה' (ברמה הפילוסופית אףפעם זה לא 'זה ' אבל בכל אופן, בפי החברה ישנו מושג שנקרא ש'זה זה').
יש לי תקווה, אני יודע שדברים יכולים להשתנות. יתירה מכך - דברים כל הזמן משתנים, בייחוד אצלי, אני מאמין שאצא מזה ואהיה בן אדם חזק מאוד (אני כבר בן אדם חזק עם כוחות לא רגילים ואת זה אנשים אחרים אומרים עליי, לא אני).
אני יודע שאני בשלבי בנייה עצמית, בונה את עצמי מאפס, כמו נולד מחדש ומתחיל את החיים, ככה אני מרגיש וככה זה באמת, וזה רק עניין של זמן ובסוף אני אמצא את עצמי והדברים באמת יסתדרו.
ובכל זאת, אני אשמח מאוד לשמוע עצות איך אני יכול לצאת מהמצב הזה, אם יש פה רעיון למישהו, עצה, איך לצאת מהמצב הזה, אני אודה על כך מאוד.
נ.ב. - אם יש פה מישהו שאפשר לדבר איתו על כל המצב שלי אני מאוד אשמח.
אני מאוד מודה לכל מי שהקדיש מזמנו וקרא.