הוא נפרד ממני כי החליט להתחזק, אני לא רוצה לשחרר אותו, מה לעשות?

יש לי חבר 3 שנים. הייתה לנו זוגיות מדהימה ואני אוהבת אותו. אף פעם לא נפרדנו אפילו פעם אחת. תמיד הרגשתי שאני כל העולם שלו והוא אוהב אותי והוא בחיים לא יוותר עליי.
הוא בא ממשפחה דתייה (ליתר דיוק חרדית קיצונית) וחזר בשאלה, מאז שהכרתי אותו בחיים לא היה לו משהו שקשור לדת.. הוא היה חילוני לכל דבר!! כמו חילוני שנולד בבית חילוני. הדבר היחיד שהוא היה עושה זה לחגוג חגים. נושא הדת לא עלה בנינו אפילו פעם אחת. בחיים אפילו לא חשדתי. הוא היה טבוע כ"כ עמוק בחילוניות (טיולים לחו"ל, חברים, פייסבוק, אינסטגרם, מסיבות) מי שמדבר איתו בחיים לא היה מנחש מאיפה הוא בא, הוא היה ממש כמו אחד משלנו בלי שום הבדל... :

לפני כמה זמן הוא נסע לברלין ומשם (אני לא יודעת מה קרה שם) חזר הפוך. הוא לא נסע עם שום בן אדם שקשור לדת אבל הוא חזר עם הבשורה שהוא רוצה להתחיל לשמור שבת. (ודווקא שם הוא הבין את זה) זה היה נראה לי מוזר וניסיתי לשאוב ממנו מה בדיוק קרה שם, זה הרי לא הגיוני להיות בארץ זרה ולחזור עם מחשבה שאתה רוצה לשמור שבת.. לא הבנתי ממנו כלום רק שהוא היה שם באיזה בית חב"ד או הניח תפילין שם או אנערף.
ניסיתי לדבר איתו על השבת אבל ראיתי שהוא נעול על זה אז החלטתי לבלוע את זה, אבל משם זה רק הלך והידרדר יותר, היום הוא בערך דתי-חרדי (הוא אפילו מחק את הפייסבוק)..ואז הגיעה השיחה.

הוא אמר לי בצורה הכי קרה שיש אני רוצה להתחזק יותר ואנחנו לא מתאימים, ככה, כאילו לא עברנו ביחד שלוש שנים, כאילו אני אדם זר או בחורה שהוא מכיר חודש, הוא דיבר קר בלי שום טיפה של רגש(!) בלי שום טיפה של הצטערות וכאב.. שאמרתי לו שאני אוהבת אותו ויהיה לי קשה בלעדיו ואיך אפשר לזרוק לפח שלוש שנים הוא אמר זה קשה אבל אין מה לעשות, זה יעבור אנחנו לא מתאימים יותר..
אמרתי לו שאני מרגישה מרומה שכאילו הייתי עם בן אדם שחקן כל הזמן הזה, שכאילו החילוניות שלו הייתה משחק ובפנים הוא תמיד היה דתי, הרגשתי כאילו עבדו עליי והדבר היחיד שהיה לו להגיד לי זה שאני מדברת שטויות, כי כשהוא לא היה דתי הוא באמת מבפנים לא היה ולא הרגיש שהוא דתי (ובגלל זה לטענתו הוא חילל שבת, וכל מיני) אבל אנשים משתנים ומבינים דברים ושעכשיו זה מה שטוב לו, שאלתי אותו אז אין אפשרות שנשאר ביחד? אפילו אם נשמור נגיעה? הגעתי למצב שלא אכפת לי כלום העיקר שהוא יהיה בחיים שלי, העדפתי להיות קרובה אליו ולשמור איתו אפילו נגיעה העיקר שהוא יישאר בחיים שלי ולא נתנתק, ידעתי שזה קשה אבל ידעתי שהניתוק יותר קשה.. ופה קיבלתי סטירה מצלצלת בפעם השלישית, הוא אמר לי גם אם תשמרי איתי נגיעה זה לא יעזור, אני לא מחפש להתחתן איתך, וששאלתי אותו למה שרפת איתי שלוש שנים אם לא חיפשת להתחתן איתך הוא ענה לי פעם כן חשבתי שנתחתן, היום אני מחפש משהו אחר ממך, אשתי תהיה כמוני..

יצאתי פגועה כפליים, כבר לא יודעת יותר על מה. קשה לי להתנתק ממנו, אני כל הזמן חושבת עליו, אני מסתכלת עליו ולא מאמינה שהבחור הזה שהכרתי עוד לפני שיצאנו בכלל היה מעלה תמונות לפייסבוק עם חברים בלי חולצה בתאילנד היום הולך עם כיפה ומצטלם רק בבית כנסת ומתנתק מהכל, מכולם, מכל החברים שלו, ממני, שהייתי האהבה הכי גדולה שלו, תמיד הוא אמר לי כמה כפו עליו בבית את הדת, כמה הוא לא רצה ללכת לישיבה, כמה זה שטויות לשמור שבת, אני לא מבינה מאיפה קיבלתי את המכה הזאת, למה הוא ויתר עליי ככה?! אני מרגישה בגידה אפילו שלא הייתה פה בגידה, אני מרגישה מרומה ונבגדת.

מרגישה שהייתי ממש טיפשה שאולי לא שמתי לב ולא ידעתי למנוע את זה מראש, לא ידעתי מספיק להרחיק אותו או לבסס את הדיעות שלו ואז אני חושבת שאני לא אשמה בכלום כי הוא גילה את זה בחו"ל מה שאין לי שליטה על זה.

מרגישה כ"כ טיפשה שאחרי הכל, אפילו שהבטחתי לו שלא ניגע ואני לא אעשה איתו שום דבר שהוא חושב שאסור לו, אפילו את זה הוא לא רצה.. הוא זרק שלוש שנים לפח בלי למצמץ ובלי להניד עפעף, בטענה שאני לא מה שהוא מחפש כרגע..
אני מתגעגעת אליו, ומקווה כ"כ שיום אחד הוא יזרוק את כל התחפושת ויבוא ויגיד שהוא חילוני ושזה סתם היה שיגעון של רגע. וזה בינתיים לא קורה.. באמת חשבתי שנתחתן. מה לעשות מפה?