אני בת 20 ואני בזוגיות במשך חמש שנים.
משפחתי עברה לקנדה לפני שנתיים בזמן השירות הצבאי שלי, אני מלכתחילה הייתי נגד המעבר ותכננתי להישאר בארץ איתם או בלעדיהם.הם חיו שם שנה וחזרו לכאן לתקופה של שנה. כלומר בחודשים הקרובים הם עוזבים שוב והפעם כרטיס לכיוון אחד ללא חזרות.
בתקופה שהם לא היו בארץ יצא לי לחיות כאן בשכירות,לשלם מיסים ולהרגיש את החנק שהם הרגישו כל השנים האלו.מצד אחד, בא לי לנסוע איתם... להתחיל חיים חדשים להתקדם ולהרגיש שלעבודה הקשה יש באמת תגמול(לא כמו פה בארץ).
אבל....
אני בזוגיות מזה חמש שנים,הוא החבר הראשון והיחיד שלי והזוגיות הזו מבוססת על אהבה גדולה משני הצדדים. עברנו הרבה ביחד, גם משבר מאוד גדול עקב בגידה מהצד שלו... רובכם המוחלט לא יבין את החלק הזה אבל כנגד כל הסיכויים נשארנו יחד וכרגע אנחנו בזוגיות די יציבה ונאמנה.
הוא היה הסיבה העיקרית שלא רציתי לעזוב את הארץ מלכתחילה אבל אחרי כל מה שעברנו אני לא יודעת אם אני מוכנה לוותר על החלומות שלי ועל הקירבה למשפחה שלו בשבילו.
חייבת לציין שהוא לא מוכן לעבור לשם איתי ככה שזה או להיפרד ולנסוע או להישאר איתו בארץ ללא המשפחה ועם כל הקשיים הכלכליים שנובעים מזה.
פוחדת שכל צעד שלא אבחר אני ארגיש פספוס וכאב... אולי מישהו ניטרלי יוכל לעזור לי לראות את התמונה בצורה הנכונה. מה דעתכם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות