דיכאון ושינוי מצבי רוח. איך יוצאים מזה?

שלום לכולם,
אני לא כל כך יודע איך להתחיל לספר אז אני פשוט יתחיל.
בגיל 18 ממש לפני סיום התיכון פגשתי מישהי שהייתה בשנתיים יותר צעירה ממני, ישר נדלקנו אחד על השני והתחלנו לצאת. לאחר תקופה ממש התאהבנו וזאת הייתה התקופה הכי טובה בחיים שלי. החיים שלי לא תמיד היו הכי מלאי שמחה אני בא ממשפחה שאין לה הרבה מגיל צעיר אני עובד וקורע ת'תחת בשביל לפרנס את עצמי כי להורים פשוט אין גם אם הם עובדים 12 שעות ביום כל אחד וזה תמיד גורר ריבים וצעקות בבית ודברים נשברים וכל הזמן צעקות והבריחה שלי הייתה לימודים ועבודה תמיד השגתי לעצמי כל מה שרציתי ועזרתי לבית כי לא הייתה ברירה. המערכת יחסים שלי הייתה מלאה בעליות וירידות היינו נפרדים כל כמה זמן לרוב בגללי כי אבא היה עוזב את הבית בגלל הריבים ואימא שלי לא יכולה להחזיק את הבית עם המשכורת שלה אז הייתי צריך להשיג עבודות בשביל איכשהו להחזיק את עצמי מעל פני המים והיא לא כל כך הבינה את זה היינו רבים הרבה בגלל זה ובסוף איכשהו תמיד הגעתי למסקנה שעדיף לה בלעדיי היא יושבת בבית ומחכה לי כל הזמן ואני עובד עד שעות מאוחרות ועוד על הדרך מנסה להחזיק את הציונים בלימודים בשביל לא להיכשל ושיצא ממני משהו בעתיד. כל הזמן פרידות היא הולכת למישהו אחר אף פעם לא הייתה לה בעיה עם להשיג גברים תוך יומיים אחרי הפרידה היה לה מישהו חדש אך בגלל שאהבתי אותה ושמרתי עליה (בחורה תמימה מאוד) לא נתתי לאף אחד להתקרב ולנצל אותה וככה היינו חוזרים במשך 5 שנים באיזשהו שלב הצלחתי להשיג עבודה ממש טובה ומשתלמת והמשכתי לימודים אחרי התיכון כל התקופה הזאת עדיין מצב בעייתי בבית הכל נופל עליי כי אימא תמיד בדיכאון בגלל אבא שעושה מה שבא לו והיא הפינה השקטה שלי שאני יכול להירגע ולנוח שם. הגיע הזמן לאחר הלימודים אני צריך להתגייס לצבא..טירונות... כל תקופת הטירונות היא הייתה קרה אליי הבנתי שמשהו לא בסדר אך עדיין המשכתי קניתי טבעת תמיד דיברנו על חתונה וזה משהו שתכננתי מראש הרבה זמן הגענו לסוף הטירונות ליום ההשבעה היא הייתה צריכה לבוא חיכיתי לה בש.ג שעה בסוף אני מקבל סמס שהיא צריכה לחשוב על המערכת יחסים שלנו כי קשה לה ככה המרחק. אני קיבלתי את זה וביקשתי ממנה לחכות שאני יגיע הביתה (היא לא ידעה שאני רוצה להציע לה נישואין) הגעתי הביתה אחרי שהיא הבריזה לי ביקשתי להיפגש איתה אך היא לא רצתה אמרתי לעצמי נתן לה שבוע לנוח ממני הגעתי לקורס קצינים פגשתי שמה המון חברה טובים ויום אחד ישבתי שמה עם אחד החיילים ודיברנו והוא אמר לי שהוא מאותה עיר ואז אמרתי לו שגם חברה שלי הוא שאל מי זאת שאמרתי לו את השם הוא אמר כזה איך זה יכול להיות היא כבר חודש עם חבר שלי באותו רגע הרגשתי כאילו דרסה אותי משאית רצתי מהר ניסיתי להתקשר אליה לשאול אם זה נכון והיא אמרה שזה נכון ולא רצתה לספר לי בנתיים ושהוא לא צריך להתגייס ויש לו בית וכסף ועבודה טובה ויש לו זמן אליה יותר ממה שיש לי מהר ניתקתי את השיחה נכנסתי לדיכאון לא ידעתי מה לעשות עם עצמי נשרתי מהקורס קצינים כי רבתי עם המפקדים ונכנסתי לכלא כמה פעמים באותו זמן לא רציתי כלום חוץ מזה שכולם יעזבו אותי בשקט. עברה תקופה קצת הצלחתי לצאת מזה אך המחשבות עליה לא פוסקות היא שלחה לי הודעה לפני כמה זמן שהיא בהריון והוא זרק אותה. מאז אני משחק את עצמי שהכל בסדר אך שום דבר לא בסדר בגלל הדיכאון איבדתי הכל את החברים את הכל אני מגיע הביתה אין לי מה לחפש שם אני מעדיף להשאר בבסיס כי שם לפחות אני יכול לעבוד ולא לחשוב על כלום. אני לא נהנה משום דבר אני תמיד בדיכאון אני יכול לצחוק 5 דקות ושניה אחרי זה להדליק סיגריה ולשבת בצד בעצבים וזה לא עובר.
סליחה על החפירה הייתי חייב לפרוק אני לא בחור שמתלונן אף אחד לא באמת מכיר את הסיפור שלי.. מה עושים?