לא יודע איך להתמודד עם "ירידות"

שלום לכולם , אני בן 18 כבר בחור גדול רגע לפני הצבא ופשוט יש ימים מסוימים שאני מבואס ברמה לא נורמלית .
אני בחור די רגיל עם מעט חוש הומור- מצחיק , גברי , אפשר להגיד אולי נשאר בי טיפת ילדותיות אבל סה"כ מסתדר יפה בחברה ...
נתחיל מהדבר הראשון , זה בדוק ואני יודע את זה על עצמי , הבטחון העצמי שלי שואף לאפס .
אני מפחד ממה שאנשים אומרים עליי ברמה פרנואידית עד כדי כך שלפעמים זה מפריע לי בתפקוד היום-יומי מבחינת חשיבה והתעסקות באותו דבר ...
בשנים האחרונות התחלתי להסתובב ולהיות עם מספר "טיפוסים לא ברורים "
שהפכו להיות החברים שלי מהדרגה הראשונה - מצד אחד חברים במובן המעשי של הדדיות אבל במובן ההומריסטי גרוע ביותר .
אפשר להגיד שמדובר בנערי שוליים , יש להם שכל והם מצליחים בלימודים אבל מבחינת התנהגות בכל אחד מהם קיים את "הילד הבעייתי".
אחד מהם הפך להיות חבר ממש קרוב , הבעיה היא שהוא ילדותי ברמה מטורפת , כל דבר מצחיק וכל דבר משעשע - אין דקה של רצינות !
כאשר אתה איתו יש אחלה של צחוקים על דברים מסוימים ולפעמים מצדו על אנשים מסוימים ... כאשר אתה לא איתו הוא צוחק עלייך עם החבר שהוא נמצא ..וכשהוא איתך עם חברים הוא צוחק עלייך בעזרת שאר החברים ...
מכיוון שמדובר באדם שאתה נמצא איתו בקשר יום-יומי שאין דרך להתעלם או לנתק אותו אני נמצא בבעיה חמורה .
מדובר בבחור "המרכזי " מבין כולם ואיתו הקשר שלי הכי חזק , על אותו הילד דיברתי לעיל.
הבעיה שלי היא כזו , תחילה חשבתי שאפטר מאותו אדם למרות הקשר שלי איתו מכיוון שהעדפתי לנתק קשרים מאשר להיות עם אדם שלא רציני עד כדי שאתה נפגע ...אבל אז הוא והחבר "השותף לצחוק" יצאו על גיוס ביחד איתי ! אסון , אני הולך כל כך לסבול ! ....
כאשר הצחוק מגיע אליי אני לא יודע איך להגיב ומפעם לפעם התגובה משתנת - ישנו מצב שאני פשוט נותן חיוך ביישן ושותק , פעם אחרת מחזיר בחזרה ירידה כמו ילד בגן בגלל שאני חייב להחזיר לעצמי את הכבוד , ויש פעמים יחסית נדירות לכל השאר שאני הופך לתוקפני עד כדי אלימות מילולית ופיזית (דחיפות ) .
אני אובד עצות , לא יודע איך להגיב כאשר יורדים עליי , הפחד הגדול שלי מכל הסיפור הוא שפעם אחת ועוד פעם ועוד פעם ייראו את התגובה ואז ימישכו לעשות זאת תוך כדי "העברת מסר" לעוד אנשים שאני לא מגיב ומותר להגיד ולעשות מה שרוצים כלפי - מה שאני לא אתן שייקרה .

אני יודע שאני בן 18 ובגיל הזה כבר הופכים לבוגרים אבל איתם זה בלתי אפשרי ואני אהיה חייב להתאים את עצמי לסביבה , אני אוהב הומור אבל בגבול מאד מסוים.

פה אני צריך את עזרתכם ! - אני מבקש שרק מי שעבר תהליך כזה בחיים יגיב או מסיפורים ששמע ... חשוב לציין שאני מבקש שלא תביאו תשובות ידעות כמו "תבהיר להם מה הגבולות שלך " או "הייתי נותן להם כאפה שייסתמו" ו"הצבא יעשה את שלו - אתם תהפכו לחברים הכי טובים " אל תקשרו את הצבא הם אנשים ללא טקט באופן וודאי ! תהיו רציניים...

איך להגיב שמדברים אליי בצורה פוגענית ?
מה לעשות לעזעזאל ! נתקעתי איתם פאקינג 3 שנים !!!
האם יש המלצות לתגובות מסוימות ועל התנהלות בעת אירוע כזה ...

אני מודה מקרב לב לכל מי שעונה לי , מעריך מאד ושמח שיש אנשים שמוכנים לעזור גם כשיש מקרים דבילים שצריכים להיות בגנון ולא בגיל 18 ....

דרך אגב הגיוס הוא הוא לגולני ;)