אני מכירה אותך שנים,אף פעם לא חשבתי שאתאהב בך, תמיד היית בעיני עוד נער בגילי מהשכונה , גבוה יחסית ,מלא קצת, עם חיוך יפה וגומה ענקית .
רק בחצי שנה האחרונה התחלתי לשים לב לרעד שעובר בגוף שלי כשאתה מתקרב אליי, לגמגום שיוצא מפי כשאני צריכה לפנות אלייך, ולתחושה שהלב שלי דופק ככ חזק ושהלחיים שלי בוערות כשאני רק רואה אותך עובר מולי .
את תחושת הקנאה הזאת, כשמישהי מדברת איתך ואתה צוחק איתה , התחושה הזאת שורטת לי את הלב , אתה יודע בכלל כמה בכיתי בגללך ? כמה רציתי לעזוב את הכל ולברוח הכי רחוק שאני יכולה? רק כדי לא להרגיש שוב את אותן תחושות לבד, רק אני ועצמי .
אני לא ממש יודעת מה לעשות ואיך להגיב לכל המצב הזה , בכל זאת , אתה האדם היחיד שאי פעם באמת אהבתי , כל זה חדש לי.
אני אוהבת את האדיבות שלך , את הנחישות, המסירות והנכונות לעזור לכולם תמיד , את ההומור השנון שלך , את ההתחכמויות המעצבנות שלך .. והכי , את החיוך הזה שלך, עם הגומה , שמרגיע אותי שאתה בסדר ושאולי החיוך הזה מכוון בעצם אליי...
קשה לי, קשה לי עם חוסר הידיעה מה קורה אצלך? איך אתה רואה אותי ? מה לעשות??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות