סבתא לא מפסיקה להעיר לי כמה אני לא הולכת להתקדם בחיי, איך מתמודדים?

היי
מאז שאני זוכרת את עצמי הייתה לי הערכה עצמית מאוד נמוכה, בגלל זה לעתים קרובות דברים שאנשים אומרים לי חודרים אליי עמוק גם כשאני מנסה לשכוח ולהתעלם.
סבתא שלי כל הזמן אומרת לי שלא אצליח להגיע לכלום בחיים גם עם ציונים מאוד גבוהים כי אני חסרת יכולות לנהל קשרים עם אנשים וכי אני מופנמת והיא טוענת שזה גם כי המשפחה שלי כזאת (כן היא גם מאשימה את עצמה מידי פעם למרות שהיא ההפך מזה) והביסוס שלה שכולם אצלנו עובדים מאוד קשה יחסית לגמול (ההורים שלי עובדים בעבודות מצויונות אבל מקבלים שכר נמוך ממה שהם אמורים כי הם רכשו השכלה מחוץ לארץ).
היום למשל היא אמרה לי שאעבוד קשה ואקבל גרושים ולא אצליח להגיע למקום טוב בחיים. אני לא היחידה שהיא מציקה לה, גם אחותי בת ה9 שומעת ממנה דברים איומים. למשל, היא הולכת לחוג ג'ודו וסבתא שלי אומרת לה שלא יצא ממנה כלום כי היא גרועה, כנל היא אמרה לה אותו דבר לגבי מוזיקה.
למרות שאני נפגעת מהדברים שלה אני אומרת לאחותי שלא תקשיב ושהיא מסוגלת לעשות הכל אם רק תשקיע. ניראה שלאחותי בכלל לא איכפת מהדברים של סבתא והם עוברים פשוט לידה.
אצלי לעומת זאת, זה נכנס לתודעה. אני גם כך לא שלמה עם עצמי ואני יודעת שהדברים של סבתא יכולים להיות לא נכונים ואני כן אהיה מסוגלת להגיע למקומות גבוהים (אני משקיעה הרבה בלימודים, מקבלת ציונים גבוהים ועושה כמה מקצועות חמש יחידות כולל אנגלית ומתמטיקה) אבל משהו בי אומר לי שאולי היא צודקת, ובאמת התקדמות במדינה הזאת בלי קשרים או יכולת לתמרן אנשים אחרים היא כמעט בלתי אפשרית וראיתי את זה כשניסיתי בניסיונתיי הכושלים להתקבל לעבודות בחופשת הקיץ.
חברות שלי עובדות עכשיו פה ושם ועבדו כל הקיץ (גם להן היו קשרים אבל לא הצלחתי להצטרף לעבודות שלהן) וסבתא שלי יודעת את זה. גם ככה אני מרגישה רע עם זה שתכננתי לעבוד בקיץ ובסוף לא קיבלו אותי, סבתא שלי לא מפסיקה להעיר לי שאם אני לא מצליחה להרוויח כסף עכשיו אני לא אצליח בהמשך. היא גם כל הזמן אומרת שעם הכשרונות שלי אני יכולתי להיות מצליחה ועשירה אבל בגלל שאני מופנמת זה לא יכול לקרות
יש עוד שלל אמירות שלה בכל יום ויום שאני כבר אחסוך מכם כי מספיק חפרתי.
אמרתי לאמא והיא דיברה איתה אבל זה לא עוזר וסבתא שלי ממשיכה להעיר, אני כבר מתחילה להיות יותר בטוחה בקשר לזה שלא אצליח בכלום, לא אתקדם בחיים, אשאר תמיד מאחור ושאני סתם עוד ביזבוז של חמצן בעולם הזה, המחשבה הזאת גורמת לי לחשוב בכל יום שבטח בשלב מסויים אסיים את חיי בגלל הכישלון שאני ושלא שווה להשקיע עכשיו בכלל אם כך.
לדבר איתה לא יעזור. אבל לנסות לפתח "מגן ברזל" סביבי שיגן עלי מהאמירות שלה יכול כן לעזור, אני אשמח לקבל עצות שיעזרו לי לפתח את המגן הזה ולא לחשוב הרבה על הדברים שהיא אומרת לי