אני ילדה מאוד חכמה לא צריכה להשקיע בשביל להצליח בלימודים ובשבילה אני הולכת לכל הדוברי אנגלית ומצוינות במתמטיה ומדעים. אני שונאת את כל זה אין לי בעיה ללכת לחוגים האלה כי בכל זאת אני צריכה לפתח את עצמי שכלית אבל זה לא מה שאני אוהבת לעשות. אני בן אדם אומנותי ואני רקדנית מצטיינת והולכת לתנועת נוער ולומדת מוסיקה וכותבת כל מיני דברים לעצמי כי זה מה שמעניין אותי. אבל כל מה שאמאשלי יודעת לעשות זה להפעיל עלי לחץ ללמוד למבחנים שיהינ לי ציונים טובבים ושאני אתמיד בבית ספר. אני בכל מקרה בן אדם לחוץ גם אם אני לא מראה את זה כי יש ךי כל כך הרבה על הראש אבל כל שיחה איתה שאני קצת רוצה להשתחרר לדבר על דברים מצחיקים או איזה סדרת טלוויזיה היא כבר תצליח לשנות את הנושא למתי המבחן הבא שלך מתי את מסדרת את החדר וזה פשוט משגע אותי. ואני מנסה לדבר איתה על זה כל כך הרבה אני אומרת לה שהיא מפעילה עלי לחץ ואני בוכה והיא אומרת שהיא לא עושה את זה בכלל ושהיר מעכשיו לא תעשה את זה יוץר ואז אחרי יום וחצי היר שוב מתחילה ללחוץ עלי עם מבחנים במתמטיקה.
היא לא מעריכה את כל העבודה שאני עושה בתנועת נוער או בסטודיו שלי או את כל השאיפות שלי בחיים ורק יודעת להתלונן.
חוץ מזה יש לי המום חרדות על העתיד שלי ומה אני יעשה וכל פעם שאני קצת מדברת איתה על זה היא אומרת "כצה דרמות" ומצחקקת לעצמה. זה מגיע למצבים שבאלי כבר לתת לה מכות.
אני לא יודעת מה לעשות רציתי לפנות לפסיכולוג אבל היא תצחק לי בפרצוף ולא עוזר לי לדבר איתה על זה כי כל פעם היא ממשיכה וצתעלמת לגמרי מהמילים שלי. אני צריכה עצות להתמודד איתה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות