היי ושלום לכולם,
כדי להסביר את המקרה אתחיל מההתחלה.
הייתי 8 שנים בכיתה עם בן אחד, ואני דלוקה עליו כבר בערך מכיתה ו'. מעולם לא היינו חברים טובים יותר מדי, לפעמים אפילו בדיוק ההפך מזה. בכיתה ח' הרגשתי שהתרחקנו יותר ממה שהיינו רחוקים קודם לכן, אך בסוף השנה הרגשתי שהוא כן ראה אותי במידה מסויימת כיותר מזה. הוא אמר לי כמה דברים, שאולי פירשתי לא נכון- אבל ראיתי כרמיזות לזה שהוא רואה אותי בפאן הרומנטי.
עכשיו התחלנו תיכון, אנחנו לא באותה כיתה, לא חולקים שום מקצוע, וגם לא מגמה- מהסיבה הפשוטה שעדיין לא התחילו המגמות ואנחנו לא מדברים כמעט בכלל.
מדי פעם יוצא לנו לדבר שיחות קצרות וטכניות מאוד מאוד, "היי" במסדרון הוא דבר שאני זוכה לו לעיתים רחוקות מאוד (אם כי זו גם אשמתי) ובאופן כללי הוא לא סופר אותי ממש. החברות שלי יודעות על זה פחות או יותר, וחלקן לא עוזרות בכלל ואומרות בעצמן שהוא לא סופר אותי (אאוץ').
לחברים שלו שהיו איתנו בכיתה אני כן אומרת היי וגיליתי לאחרונה שהוא בעצמו אומר מיוזמתו (!!!) שלום ובוקר טוב להורים שלי.
הוא מהבנים שקל מאוד להידלק עליהם, הוא חתיך מאוד בעיני רוב הבנות, בעל חוש הומור וחברותי אז... אני מניחה שאני לא היחידה. כואב לי מאוד לראות אותו במסדרון ולחשוב על זה שאף פעם לא ניסיתי אפילו בגלל שאני ביישנית מאוד ולא מסוגלת לדבר איתו בכלל. לפני שבועיים, לדוגמה, הוא ראה אותי בדרך הביתה, התקדם קדימה ושאל אותי מה קורה, ואני עניתי לו היי. הוא הושיט את הידיים למשהו שהיה נידמה כמו חיבוק ואני באמת קפאתי ולא ידעתי מה לעשות. אני חושבת שהוא חושב שאני שונאת אותו.
אני לא יודעת מה לעשות ואני מבואסת מאוד מזה, אני רוצה לשכוח ממנו כי אני לא חושבת שאצליח אי פעם להיות איתו (כי, באופן הכי פשוט, אנחנו אפילו לא מדברים).
מקרים דומים, עצות וטיפים, בבקשה :).
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות