יש לי בעיית אלימות פיזית קלה במשפחה, איך אני יכולה לפתור אותה?

שלום, מאז שאני זוכרת את עצמי אבי (ולפעמים גם אמי) היו מחטיפים לנו מכות (ספאנקס בטוסיק, לפעמים גם סטירות, פעם אחת אבי הכה אותי עם מקל) חשבתי על זה כמשהו שנועד רק לחנך אותנו, כמשהו נורמלי שקורה בכל הבתים.

לאחר שהתבגרתי הבנתי שזה לא נורמלי, ושההורים שלי בעצם רק פורקים עלינו את העצבים הרגעיים שלהם. הבעיה היא שהמכות הן לא על בסיס יומיומי, ושההורים שלי הם הורים מתפקדים, נורמליים (חוץ מברגעים האלה, כמובן) ואפילו אוהבים, ושאנחנו באים מחברה מאוד מבוססת מבחינה סוציו אקונומית- בקיצור, אף אחד לא יחשוד. ההורים תמיד חוזרים להתנהג נורמלי לאחר המקרים, וככה הם מחליקים "מתחת לשולחן". אני מניחה שהם יודעים שמה שהם עושים לא חוקי, אבל מבחינתם הוא בסדר גמור לחלוטין.

לאחרונה לקיתי בדיכאון (כתוצאה מהרבה גורמים, לאו דווקא זה) והודעתי להורי שאני רוצה "להתאגד" (אני לא יכולה להשתמש במילה המדוייקת שאני רוצה להגיד מכיוון שאז ההודעה תישלח למשטרה, אבל ברור לכולכם על מה אני מדברת) והם שלחו אותי לטיפול פסיכולוגי, שעזר לי מאוד.
לאחרונה ראיתי את אבי מאיים על אחותי הקטנה במכה. לאחר שהיא הלכה אמרתי לו שאם יכה את אחד מאחיי "אתאגד", וכי הוא יודע שאין לי מה להפסיד. הוא הגיב בזלזול

אתמול שמעתי אותו אומר לאחותי:"כבר הרבצתי לך כי לא עשית את זה, את רוצה שארביץ לך שוב?!" אמרתי לו:"אתה יודע מה יקרה עכשיו, נכון?" והוא אמר לי:"תתעסקי בעיניינים שלך".
עכשיו מגיע העניין הטכני: מה אני אמורה לעשות עם זה?! אני לא רוצה שהוא ימשיך להכות אותם?! ולכן אני מבקשת את עזרתכם, שתייעצו לי מה לעשות:

א.אופציה ראשונה:לבצע ניסיון "התאבדות" כושל. יש לזה 3 יתרונות: 1) להבהיר להורים שלי שאני רצינית בקשר למה שאני אומרת 2) לגרום לרשויות לפקח עליהם עד שבסופו של דבר יבינו את העניין, 3) "להעניש" את ההורים שלי על ידי פגיעה בסטטוס החברתי שלהם (דבר שיעבוד נפלא בקהילה שלנו)
יש שני בעיות עיקריות: 1) הנסיון "הכושל" יכול להפוך בטעות "למוצלח", וזה לא דבר שאני מעוניינת שיקרה
2) גם ניסיון "התאבדות" זה דבר שיכול לדפוק לי את החיים, בטווח הארוך והקצר. בטווח הארוך זה מעין כתם שקשה מאוד להוריד מקורות החיים שלך, ובטווח הקצר יאשפזו אותי, מה שיגרום לי להפסיד חומר לימודי, וירחיק אותי מהחברות המעטות שלי, מה שאני מניחה שיגרום לי להיות אובדנית יותר.
אופציה שנייה: להודיע לאיזו עמותה- אני חושבת שזו תהיה הדרך הכי "נקייה" לטפל בבעיה, אבל גם לה יש כמה בעיות אפשריות:
1) פירוק התא המשפחתי: מרגע שאודיע למישהו- אין דרך חזרה. הוא יטפל בעניין כראות עיניו, אולי בצורה שתזיק לתא המשפחתי שלנו (הוצאה מהבית לדוג'). לי הוא כבר באמת מרגיש די הרוס, אבל בשביל האחים שלי הוא מאוד חשוב.
2) הדרכה עדינה מדי- יקחו את ההורים שלי להדרכה חמודה שבה יסבירו להם למה זה לא טוב להרביץ לילדים, הם יהנהנו בראש כמו ילדים טובים ואז יחזרו הבייתה וישברו לי את הצלעות. זה רק דוגמה אבל ברור למה אני מתכוונת
3) אין לי הוכחות- וגם אם כן יהיו לי, האם מישהו באמת יניד עפעף על איזו ספאנק בטוסיק?
אופציה שלישית- להבליג.
בבקשה עזרו לי, תשובות, בסקר, הכל!