בתור ילד הייתי שומע "אני מצטערת שילדתי אותך". אם המשפחה לא מקבלת אותי מי כן?

תראו גדלתי בתור ילד רחוק מהמשפחה
הייתי בפנימייה מגיל 6עד גיל 13 וראיתי את המשפחה שלי ואת אחים שלי
אחת לשבועיים, בגיל 13 כשחזרתי הביתה, לא בדיוק היה לי מקום שם
בכללי אף פעם לא היה לי מקום במשפחה הזאת , לא להיות אני ולא להביע את הדעה שלי, תמיד היו מתעלמים ממני, ממה שאני חושב וממה שאני מרגיש,
אף פעם ההורים שלי לא עניין אותם מה עובר עליי , זוכר את עצמי ילד בגיל 14
מסתובב ברחובות ולאף אחד לא היה אכפת ממני , רק תלונות אלי כל היום.
אבא שלי?, זה הבנאדם שאני הכי אוהב והכי שונא ביחד, הוא אף פעם לא האמין בי
אף פעם לא חשב שיצא ממני משהו, הוא היה קונה אותי בכסף בתור ילד בלי טיפה של
אהבה, למזלי קבלתי מתנה משמיים וזה את היופי שלי וחיוך שיכול לגרום להרים לזוז,
אבל את הביטחון בתור ילד קיבלתי מהרחוב ולא מהם, ואני לא צריך לספר לכם שהביטחון הזה תופס עד גיל מסויים וזה כבר לא עובד..
איך שלמה ארצי אומר ? "פעם הייתי חלק מהנוף, היום אני אורח" ..
אני שונא אותם ממש על הזלזול שלהם בי, אני יכול לכתוב 100עמודים עליהם
ועל כל מערכת היחסים שלי עם המשפחה הזאת אבל לא חשוב מה אני יגיד אני אף פעם לא יהיה חלק מהם, אולי אבא שלי צודק? , אולי באמת לא יצא ממני כלום ?
אנחנו ארבעה אחים (אח אחד הכי גדול, אחריו אחות גדולה, אני ואז אחי הקטן)
אפילו אחי הקטן מזלזל בי, לא נותן לי כבוד ולא שם עליי , ואתם לא מבינים איך זה פוגע בי בכלל, אני חושב שלהורים שלי לא אכפת ממני בכלל , הם אומרים שכן אבל זה כי הם לא יגידו שלא , תמיד היו משתיקים אותי בתור ילד ואומרים לי להפסיק להתמסכן על זה
שהייתי בפנמייה, אבל תמיד הייתי האח הפחות מועדף .
אמא שלי ? אמא שלי בתור ילד שנאה אותי, היה לה דיכאון לידה בלידה שלי
בתור ילד הייתי שומע , אני מצטערת שילדתי אותך (כל יום) , מאז שאני ילד אני לבד
אני אפילו זוכר את עצמי בגיל 6 טיפה לפני שנכנסתי לפנימייה מסתובב ברחובות
פאקינג ילד בן 5-6 ולאף אחד לא אכפת , אבא שלי מתאכזב ממני על כל דבר
וזה שובר אותי הפרצוף המתאכזב שלו בכל פעם שהוא רואה אותי.
מה? כי לא הצלחתי ? (יש לי שני אחים עורכי דין ) ואחי הקטן גם מצליח איך שהו במה שהוא עושה , ואני מאחל להם אלף לבריאות ולא מקנא בהם בכלל , הלוואי שיהיה להם טוב כל החיים. אבל אם הם יראו אותי מצליח ? זה יציק להם, זה תמיד הציק להם.
כל הזמן הם היו אומרים לי שאם יקרה לאבא שלי משהו זה יהיה רק בגללי,
אי אפשר להתקרב אליהם ואני בחיים לא יהיה חלק מהם, בחיים !
עכשיו אתם רוצים לנסות לדמיין איך ילד כזה הולך למטרות שלו ?
אספר לכם . חוסר אמונה בעצמי , ביטחון עצמי בריצפה , אם אפילו המשפחה שלי לא מקבלת אותי אז מי כן ?.
אבל אני רק רוצה שתדעו שאני נלחם בזה, כל יום מחדש אני נלחם בזה , וכל יום מחדש
אני מנסה להרים לעצמי את הביטחון וכל יום מחדש אני מנסה להאמין בעצמי ולהבין
שכל החוסר אמונה הזה בא מהם, השאלה היא מה אני עושה איתם?
לא מגיע להם אותי בכלל , לא מגיע להם שאני אדבר איתם , באלי פשוט להעלם
ולקוות שיום אחד הם יבינו שהם פיספסו את אח שלהם וההורים שלי את בן שלהם...
(הוספתי תמונה לנסות להמחיש לכם מה אני מרגיש)