יש לי תחושה שאני מאבדת את הצפון.
קשה לי מבחינה רגשית בשירות הלאומי בעיקר משתי סיבות:
הראשונה היא בגלל בחור שהכרתי והקשר איתו לא הסתדר, ועד היום אני רואה אותו ויודעת שהוא המשיך הלאה כשאני תקועה במקום שבו אני נמצאת ולא יודעת איך לצאת ולהמשיך לחיות,
השניה היא קשיים רגשיים ופסיכולוגיים אישיים שלי שמקשים עלי ביומיום.
נשארו לי בשירות חודשיים. ממש נותר לחרוק שיניים ולהמתין בסבלנות עוד קצת, אבל נמאס לי. באמת, נמאס לי. הספיק לי. קשה לי. התעייפתי. אני בת שירות עייפה.
אני ממש רוצה להמשיך בחיים ולהכיר אנשים. ניסיתי להכיר דרך פורומים ואתרי היכרויות, וזה לא היה פשוט כל כך. זה בעייתי גם כי את לא רואה במי מדובר לפני כן. אני מעדיפה להכיר במציאות ולא דרך האינטרנט.
אני טיפוס מאוד מופנם. יש לי פסיכולוגית ואני גם מטופלת אצל פסיכיאטרית. כל הטיפולים הם בעיקר כדי לעזור לי להיפתח קצת.
אני מאוד בלחץ לקראת סיום השירות. אני מפחדת שהחיים יאבדו את הצורה שלהם בין האצבעות שלי ושלא אדע לאן לפנות, ולכן כבר נרשמתי לקורס פסיכומטרי, ואעשה אותו בקרוב.
אבל אני צריכה עצה, איך לצאת מהבדידות שאני נמצאת בה? איך ואיפה להכיר אנשים?
חיכיתי המון זמן, לא רוצה להישאר במקום שבו אני כיום.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות