כבר מאוחר מדי לחפש מקום שירות לאומי אחר?

שלום לכולם.
אז כפי שהבנתם מהכותרת, אני עתידה בשלושה בספטמבר, יום ראשון הקרוב, להתחיל את התנדבותי במקום השירות שלי.
מקום השירות הוא למעשה כללית שירותי בריאות - מחלקת פיתוח משאבי אנוש.
כאשר הודיעו לי שהתקבלתי למחלקה (לפני כחצי שנה) - אף אחד לא טרח לספר לי מהי העבודה השוטפת במחלקה. כך שלמעשה נותרתי חסרת ידע עד לנקודה בה אני נמצאת כרגע.
לפני כשבוע התקשרו אליי וביקשו ממני להגיע לחפיפה. כמובן שהסכמתי והגעתי למקום השירות בהתלהבות גדולה בתחילת השבוע הנוכחי (יום ראשון, כפי שביקשו ממני)...
בהתחלה הייתי נורא נרגשת. שמחתי להכיר אנשים חדשים. לראות איך מתנהל מקום עבודה של אנשים בוגרים, רציניים, אחראיים ובעיקר - משכילים.
אך אט אט ההתרגשות הפכה לחרדה אחת גדולה.
כאשר נחשפתי בהדרגתיות למה שבת השירות הנוכחית עושה כרגע בתפקידה (ולמה שבעצם אני, המחליפה שלה, אצטרך לעשות לאחר שלושה ימי חפיפה בלבד) נחרדתי.
סביר להניח שבשלב הזה, חלק מכם שקוראים את השאלה הזו- חושבים שאני ילדה מפונקת שלא ידעה עבודה מימיה. שאני חצופה רק מעצם העובדה שאני מסוגלת להעביר ביקורת על העבודה "הקשה" שאני עתידה לעשות במהלך השירות שלי. וכו' וכו'... (מה שלא נכון כי אני עובדת מגיל 12).
אבל אני ממש מבקשת שתבינו, בשבילי זה לא כך.
אני רק הרגע סיימתי ללמוד, אני בקושי בת 18, חסרת ביטחון עצמי, סך הכל עשיתי 3 יחידות במתמטיקה, אני לא גאון מחשבים ואין לי שום קשר לתחום הרפואה.
אם לומר את האמת, אני די נרתעת מהתחום הזה. ופתאום, מבקשים ממני לטפל בבקשות מסווגות של רופאים, ליצור קשר עם רופא x ועם רופא y ולעדכן אותם בדברים חשובים ורציניים מאין כמותם, כמו כן אני צריכה לטפל בחשבוניות, בכספים וחישוב שכר, בזימון וגיוס מועמדים לכללית (שרק עברתי את הזימון הזה בעצמי לפני כחצי שנה). בעצם, להיות יד ימינם של שלושה אנשים שנמצאים איתי במשרד. לבצע את עבודתם בכל רגע נתון.
ובאופן כללי - לעבוד בצורה פסיכית במשרד ארבע על ארבע עם עוד שלושה אנשים, כאשר יש לי הפרעות קשב וריכוז מטורפות. וכולם כל הזמן מדברים בקול רם. וצועקים. ולחוצים.
ואני פשוט יושבת שם ולא מבינה מה רוצים ממני.
שואלת שאלות אך מקבלת הסברים עוד יותר לא מובנים מהשאלה עצמה.
אני מעולם לא זוכרת שהייתי כ"כ עצובה.
אני לוקחת את זה איתי לבית ובעצם לכל מקום.
אני מרגישה טיפשה.
אני מרגישה לא מוצלחת. פישרית שמוותרת לעצמה בכזו קלות. אין שום ספק על כך. אני מאוכזבת מעצמי ברמות קשות.
אך עם כל אלו - אני לא מסוגלת לא להקשיב לעצמי. לא מסוגלת להתעלם מהרגשות שלי.
המוח שלי כבר שבוע שלם מתפוצץ מכאבים ואני 99% מהזמן הזה הייתי בחרדות ובדיכאון.
יש לציין שאני לא מדמיינת.
העבודה אכן קשה מנשוא וטרחו להזכיר לי בערך 100 פעמים בשבוע האחרון שאני כאן כי המבדקים שלי היו ברמה גבוהה מאד. שלוקחים למשרד הזה רק את הטובות ביותר. את המצויינות.
אך כנראה שטעו בקשר אליי... זה פשוט לא בשבילי כל העסק הזה. גדול עליי בעשר מידות.
מה עליי לעשות לדעתכם?
יש אפשרות לתקן?
אני עוד יכולה למצוא מקום שירות אחר? מאוחר מדי?
אני מבקשת מכל הלב, תעזרו לי.
מספיק שמישהו אחד שמבין בזה ייתן לי עצה טובה ואודה לו עד השמיים ובחזרה.