היי לכולם, אני בת 18 וחצי. בחיים אל היה לי חבר, בחיים לא התנשקתי, אני לא יודעת מה זה ואיך זה מרגיש.
אני כן בן אדם מאוד ביישן וצנוע, ואני לא ״זורמת״ עם בחורים אקראיים, וגם כשמנסים להתחיל איתי (מנסים די הרבה), אני לא מצליחה להביא את עצמי לשם, ולנהל שיחה שלמה שבה אני לא קוטלת, מסרבת, או מתחמקת. אני בחורה יפה, מחמיאים לי המון. אני רזה ומניחה שזה ״פלוס״ אצל בחורים. (לגמרי שונאת לכתוב או בכלל לחשוב את זה, אבל זאת המציאות של היום).
אני בחורה שלא אוהבת שמלות, או חצאיות ובכללי לא אוהבת את הלבוש הנשי הזה מדי, גם עם בגד ים אני בחיים לא אלך בפרהסיה. אני יותר בסטייל של הרחוב, בגדים גדולים ו״מגניבים״, נעלי ספורט אופנה (נייק, אדידס...), כובעים זאת החולשה שלי.
אני לא מהססת להחמיא לבנות על איך שהן נראות, להפך, אני אוהבת לעודד ולהחמיא.
אני חושבת שזה, והעובדה שלא היה לי חבר עד עכשיו, עורר באנשים מחשבה שאני לסבית.
לפרוטוקול, אני לא לסבית, אני כל כך לא לסבית שזה מוזר שאנשים חושבים שאני לסבית.
החברות שלי יודעות את זה, הן מכירות אותי ויודעות שאני לגמרי בקטע של בנים, אבל אנשים סביבי חושבים שאני לסבית, גם האנשים הקרובים אליי ביותר.
מצד אחד, זאת אני. אני מתלבשת איך שנוח לי ולא איך שמצופה ממני. אני ביישנית ומרוחקת. אני שונה. אני יודעת את זה. אבל מצד שני, אולי זה מה שגורם לכך שאנשים יחשבו שאני לסבית? זה גורם לי לחשוב על כל מילה שאני עומדת לומר שמונים פעם, אני מהססת לחבק חברה שלי מפחד שהיא תחשוב שאני בקטע שלה. אני מהססת להחמיא לבנות כדי לא לעורר עוד יותר את השמועה הזו עליי. אני לא עצמי, ואני לא שולטת בזה. קשה לי לחיות ככה. אני באמת באמת לא יודעת מה לעשות. זה מבוי סתום מבחינתי.
אשמח לדעות והצעות, תודה רבה שקראתם :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות