כמו שאתם רואים את בת 18. חייתי בישראל עד גיל 17 (סיימתי בית ספר בישראל) ובגיל 17 עברתי לאמריקה עם ההורים (עבודה של אבא)...אני בחורה שסובלת מחרדות ודיכאונות ואני לא מרגישה שאני יכולה לשרת בצבא ככה בלי תמיכה מההורים שלי (אני אהיה חיילת בודדה טהורה). כשעברתי לארהב הייתי בקשר תמידי עם הצבא, רציתי שהם יכירו בי כבת מהגרים או שלפחות התחשבו במצב שלי ויביאו לי פטור, לא ניסיתי להיעלם וזהו...אבל הם עמדו על הרגליים האחוריות ודרשו שאבוא להתגייס, למרות החרדות, למרות שההורים שלי לא בארץ. התעצבנתי ממש ולא הגעתי לגיוס, אבל המשכתי לדבר איתם. הגעתי לדרגה הכי גבוה שיכולתי להגיע וגם שם נחלתי כישלון. חזרתי לארץ באישור מיוחד ונפגשתי עם פסיכיאטרית, שרק הורידה לי את הפרופיל אבל לא ל21! ובבקום ישר נתנו לי תאריך גיוס חדש ושלחו אותי הביתה (ברור שהתפקיד שאני אקבל יהיה תפקיד לא משמעותי בכלל) הרבה אנשים אמרו לי שהם עושים בכוונה למשפחות שעזבו את הארץ. חזרתי לארהב מתוסכלת, אני לא רוצה להשתמט, אבל נראה שזאת הברירה היחידה,התאריך גיוס שלי כבר עבר עכשיו אבל יש לי מועקה בלב ואני תמיד חושבת שאולי כדאי לי לחזור כי לא עבר הרבה זמן ממנו, השארתי בישראל את החברות ומהחבר (שאותו ממש ממש אהבתי) נפרדתי בגלל כל המצב...ההורים שלי בעד שאשאר בארה״ב ואלך ללמוד בקולג׳...מה עדיף? להרפות מהמצב וללמוד בקולג׳ או לחזור ולהתגייס למרות שאני כבר נקראת משתמטת?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות