בצומת שבה צריך לקבל החלטה לגבי המשך החיים, ולהחליט האם יש לי משיכה לגברים?

היי,
קודם מצטער אם נשמעתי מעט דרמטי - אבל כנראה מכיוון שזה באמת מרגיש לי מעט דרמטי, עבורי. עברתי דרך מאוד קשה בתוך כל הגילוי שלי את עצמי. הסרתי הרבה מאוד שכבות של הדחקה וגם זה לקח הרבה זמן. המפגש הראשון שלי עם גבר בגיל 19 נבע מלחץ נפשי כזה שבו לא יכולתי יותר להתמודד עם השאלה "האם יש לי משיכה לגברים?" ואז כמובן הלחץ עשה את שלו ונפגשתי עם מישהו שגדול ממני בעשור אם לא יותר ולו רק כדי לוודא שזה לא אדם שאני מכיר או אתקל בו בעתיד.הדחקתי ופה ושם עשיתי סטוצים בתקופה של הצבא, כשמלכתחילה הלכתי למסלול מאוד מסויים שהרבה סטרייטים אחרים נכשלו בו, כי חשבתי שאולי שם אני אעבור את ה"תיקון" המיוחל.בכל אופן הסטוצים גרמו לי בעיקר להרגיש רע, מלא נקיפות מצפון. ידעתי שזאת לא הדרך בשבילי אלא רק מפלט זמני. המשכתי בשלי, מערכות יחסים עם נשים והדחקה. לא הייתה לי בעיה להתחיל עם נשים ולהתקדם איתן, במלוא מובן המילה. אף פעם לא נראתי נשי בהתנהגות, לא היו סימנים חיצוניים לכל מה שעברתי ומביך להגיד אבל תמיד הלך לי עם נשים כשרציתי, או לפחות חשבתי שרציתי. השבר התחיל כשמערכות הפכו לעמוקות יותר והתחלתי להרגיש חוסר סימטריה ברגש ביני לבינה. שם ההתמודדות שלי כבר הייתה כזאת שלא יכולתי להדחיק. אני שוכב במיטה עם אישה שאני אוהב, אבל מבין באותו רגע שלא אוהב כפי שהיא אוהבת אותי ואני יודע שמגיע לה גבר אוהב ברמה של 1000 אחוז, לא 70-80%.ההרגשה הכי קשה בעולם.
זה היה השלב שבו התחלתי להבין שצריך להחליט כי פה אני כבר אולי פוגע בעוד נשמה שלא עשתה דבר אחד רע.אז הפסקתי לצאת עם בנות ורציתי להכיר ופניתי לאפליקציות - היה לי קשר רציני, אמיתי, אהבה מלאה עם גבר - דבר שבחיים לא חשבתי שיכול לקרות לי. זה היה ונגמר. אני שמח על הניסיון ובעיקר על כך שאני כבר לא שואל את עצמי "למי אני נמשך?". אחרי הפרידה סיפרתי גם להורים שלי ,בדיעבד בצורה ממש רעה, וזה לבד היה סרט מאוד קשה להורים שלי. מלבד זה, היום הקושי שלי הוא מול החברים שלי. איך מסבירים דבר כזה?איך לא אמרתי להם כל כך הרבה זמן? הם יודעים שיצאתי עם נשים.אני מפחד מהתגובה שלהם.מהתגובה של האקסיות שבאמת לא הייתה לי שום כוונה רעה כלפיהן, הן פשוט היו חלק מתהליך שעברתי ובכלל לא הייתי מודע אליו אבל לך תסביר את זה למישהו שלא עבר תהליך כזה מייסר. מה יגידו חברים של ההורים?סבא סבתא? אני מפחד להכניס את ההורים למקום של ההתמודדות הרעה הזאת שאני עובר ומרגיש שאני נושא משקל יותר כבד וזה פשוט תוקע לי את החיים. גם ככה קשה להיות הומו ולנהל אורח חיים כזה שבו אפשר למצוא זוגיות יציבה ולנהל חיים שקטים ושלמים.זה מה שאני מחפש אבל מרגיש שצריך לסבול עוד כל כך הרבה בדרך לשם.אני לא בן 18 כבר....ואצלנו, הזמן עובר הרבה יותר מהר לא ככה? אני לא רוצה לפספס ומצד שני לא יודע כיצד לנהוג.חוץ מזה גם אם יצאתי מהארון לגמריי וכל מי שאני מכיר יודע עליי מה הלאה? איפה אפשר להכיר אנשים נורמליים? מייאש שהרוב שאני נחשף אליהם (באפליקציות) מחפשים רק סקס ולא חושבים על מעבר להיום בערב. זה מתסכל וגם פה יש קהילה שצריכה להתבגר מחגיגת ההורמונים של גיל 16, אחרת אני לא מוצא את עצמי גם כאן. עזרה?תודה רבה למי שנשאר לקרוא עד כאן. נקווה לטוב ;)