אני בן 27+, יש לי בת זוג כבר 3 שנים (האהבה האמיתית הראשונה). הרבה זמן יחסית שאני שוקל להיפרד ממנה. אבל כל פעם מחדש אני משכנע את עצמי או מקבל רגליים קרות ומחליט שלא להיפרד. אני מוצא את עצמי מסתכל על בחורות אחרות מפנטז על אחרות, מדמיין לעצמי איך זה לצאת עם אחרת במקביל מוצא מגרעות אצל בת הזוג שלי.
מצד שני אני באמת אוהב אותה ומעריך אותה, היא בחורה טובה שאוהבת אותי, מסתדרת איתי מועלה, נראת טוב, תהיה אמא נהדרת לילדים שלי, חכמה, יש לנו מכנה משותף מאוד גדול. היא תומכת בי, אני מחבב את המשפחה שלה.
לא נראה לי שאני יכול למצוא בפשטות כל כך אישה כמוה. מהסיבה שאני רואה חברים שלי שלא מוצאים במהירות וצמאים לאהבה. אני זוכר שלפני שיצאתי איתה היה לי מאוד קשה למצוא מישהי שאני באמת מתחבר אליה. בנוסף אני מרגיש טיפה לא נעים לעזוב אותה, היא בת 25, היא עוד תחתן בגיל 29 במצב הזה (היא לא רוצה להגיע למצב כזה).
השאלה שלי אם זה לגיטימי מה שאני מרגיש ואם אני צריך לשמור על מה שיש לי או שהגיע הזמן לשחרר ואני סתם מושך את זה בגלל פחד?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות