כל הזמן נזכרת באקס ועולים לי רגשות מהעבר...

שלום לכולם!אני בכיתה ז',בשנה שעברה בבת מצווה של ילדה מהכיתה אני ועמית (שם בדוי בדוי בדוי!) נעשנו חברים. בשבוע הראשון שהיינו ביחד קצת התביישנו אחד מהשנייה,אבל אחר כך פשוט כל הזמן היינו ביחד!עשינו והעתקנו ביחד שיעורי בית,בילינו ביחד בהפסקות,הלכנו למשחקי כדורסל עם כל הכיתה אבל ישבנו ביחד (כל הזמן!)רקדנו ביחד במסיבות ,הוא שיתף אותי בגירושים של הוריו ועל המעבר לכיתה חדשה...,נסענו ביחד לכנרת עם אבא שלו (עשינו סקי מים,שחינו,צחקנו צללנו והכל ביום אחד)דיברנו כל הזמן בצ'אטים ובכל זמן פנוי שהיה לנו ביחד.חלקנו אחד עם השנייה רכילויות,מחשבות,דעות וכו'...הוא שיחק כדורסל,ואני רקדתי,היו לשנינו המון אימונים בשבוע ולכן כל פעם שיכולנו להפגש היינו נפגשים או אצלי או אצלו,הולכים לסרט,לפארק,היו פעמים שהלכנו ביחד בקיץ לבריכה ולמקומות בילוי,היו לי איתו המון חוויות,זיכרונות,תמונות,מגנטים מאירועים.....
עלינו לחטיבות שונות,הוא לחטיבה שאחרי היסודי ואני לחטיבה לאומנויות (במגמת תיאטרון) עם עוד כמה חברות והוא עם שאר החברים והכיתה הקודמת. בקיץ טסתי לגרמניה לנופש וחזרתי אחרי שבועיים וחצי,הוא עשה לי מסיבת "ברוכה הבאה" עם מתנות וחברים,ואני הבאתי לו מתנות משם....
לאחר זמן מה הוא נסע לכינרת לאימוני כדורסל אני לאימונים בתל-אביב,לא יכולנו להפגש,הקשר קצת דעך...השיחות בצ'אטים הפסיקו...הפגישות נפסקו...לבסוף פשוט הרגשות נלעמו ודעכו והרגשתי אי נעימות להפרד/להפסיק את הקשר הרומנטי.לבסוף נפרדנו בצורה יפה ואפילו ידידותית בתחילת שנה, כשניסינו ולא הצלחנו לשמור על קשר בגלל הלמידה בבתי ספר שונים והלו"זים השונים....בפגישות מחזור שהתקיימו שמרנו על סוג של נתק קטן (ומעיק אפילו...).
היום אנחנו בכלל לא מדברים,וכשאני רואה תמונות שלו/שלנו ביחד בפייסבוק אני מרגישה צביטה קטנה בלב ומחנק בגרון והרגשה של דמעות עולות בעיניים.
איתו הייתה לי הנשיקה הראשונה (לכמה שניות) בסרט שהלכנו אליו..(כן נכון, זה באמת רומנטי.. )את הקשר הראשון והאמיתי,את האהבה הראשונה....
כשהקשר דעך הרגשתי פשוט קטע כזה שפשוט לא נעים להשתחרר ממנו כי פשוט לא נפגשנו ולא היה עוד טעם לחברות שלנו (זה היה הדדי).ופתאום שנפרדנו הרגשתי געגועים שכן היינו יכולים לשמור על קשר,שכן היה אפשר להתאמץ.. אם הייתי איתו בבית ספר היינו כמובן נשארים חברים. ההורים שלי והאחים שלי מאוד אהבו אותו,הוא היה כמו בן בית
היה לי קשר מאוד טוב וקורב עם האחים שלו,עם הכלב שלו (כן זהנכון חח)עם אבא שלו ועם אמא שלו,שמאוד היו עצובים על הפרידה.
אני יכולה לספר עוד ועוד אבל זה פשוט לא ייגמר...
השאלה היא כזאת:
למה אני מרגישה את מה שאני מרגישה אחרי פרידה של כמעט חצי שנה ביחד?
למה אני לא שוכחת ממנו ומדחיקה את זה לתיבת הזכרונות שלי?
איך אני יכולה לשכוח ממנו?
יכול היות שאני היחידה שמרגישה ככה מבין שנינו?