היי,
אשתי (31) ואני (33) נשואים כבר שלוש שנים ויש לנו תינוק שאנחנו מאוהבים בו בן 3 חודשים.
לאחר הלידה כפי שקורה ברוב המוחלט מהמקרים הקשר הזוגי החל להתרופף כשרוב תשומת הלב של שנינו באופן אוטומטי מופנה לקטנצ'יק.
חשוב לציין שאשתי מניקה הנקה מלאה כשרק במקרים קיצוניים יצא לה לשאוב, 99.99% מהמקרים היא מניקה.
כפי שאני יודע מחברים ובאופן כללי, בשבועות הראשונים לאחר הלידה ההורמונים חוגגים והדבר האחרון שמעניין את היולדות זה לצאת למסעדות, סרטים ובילויים, מה גם שמבחינת פרוצדורת ההנקה זה לא פשוט ויש לקחת בחשבון שצריך לשאוב.
עוד חשוב לציין שאנו גרים אצל אמא שלי עד שהדירה שלנו תהיה מוכנה בעוד 5 חודשים, כך שמבחינת בייביסיטר אין בעיה של זמינות בשעות הערב.
המקרה היחיד שבו יצאנו לבד רק שנינו היה לפני כחודש לאחר שאימי הציבה לנו עובדה וקנתה לנו זוג כרטיסים להופעה בעיר המגורים שלנו כדי שיהיה לנו את הזמן שלנו.
עוד מספר ימים אשתי חוגגת יום הולדת ולא מעלה על הפרק שנלך רק שנינו למסעדה או לבילוי. עוד עשרה ימים אנו חוגגים עשר שנים וגם במקרה זה לא נראה באופק שנצא רק שנינו לזמן איכות.
אשתי מעוניינת לחזור בחדר הכושר אך קשה לך להשאיר את הקטנציק אצל אמא שלי (שמתאימה את עצמה בהתאם לתוכניות שלנו כדי לעזור) ותמיד ישנם תירוצים כמו "לא הספקתי לשאוב" "לא נערכתי לזה נפשית" וכו.
מעל כל אלה חשוב לציין שמהבחינה האינטימית לא היו שום יחסים עוד מאז תחילת החודש התשיעי כלומר מדובר על 4 חודשים.
נראה שגם מבחינת החזרה לעבודה, אם לא היה מדובר בשיקול כלכלי אשתי לא הייתה מעלה על הפרק לחזור לעבודה כזה מהר.
אני משתדל לעזור בכל דבר שאני יכול, החל מלקום בלילה ולעזור בהנקות, החלפות וכו', חוזר הבייתה מהעבודה גג ב-18:00 כדי לעשות טיול עם הקטנציק ואיתה, לקלח אותו ולעזור בארוחת הערב. בקיצור עושה כל מה שיכול כדי לעשות את הכל קל יותר.
נראה שהזוגיות מתדרדרת מיום ליום ונשאבת כמו הרבה זוגות למקום אפור ומשעמם.
אשמח לשמוע מהורים מנוסים יותר קצת עצות איך לצאת מהלופ המטורף הזה.
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות