כן
כבר תקופה שאני סובלת מכאבי בטן. בעקבות הבעיה הזו פיתחתי " דיכאון" ( או כך לפחות טוען הפסיכיאטר) . אני לא יוצאת מהבית בכלל, לא הלכתי כמעט לבית הספר, אני מפחדת לצאת מהבית, להיות עם אנשים במיוחד במקום סגור מעוררים אצלי " חרדה" ( דפיקות לב מהירות, הזעה, לחץ)
אין לי כמעט חשק מיני, אין לי תאבון ( רזיתי), אני מפחדת להכיר בנים ( כי אולי מישהו ירצה זוגיות איתי)
אין לי מצב רוח, אני שקועה כל הזמן בצפיית סרטים שמעבירים לי את היום, מיום ליום, אני עצלנית לעשות דברים וישנה הרבה, מרגישה אדישה. ( אני לא עצובה או משהו, אין לי מחשבות רעות ודיכאוניות, פשוט אדישה) זה אף פעם לא קרה לי בעבר, תמיד הייתי שמחה אופטימית חייכנית ועם הרבה חברים. הפסיכיאטר המליץ לי לקחת ציפרלקס לתקופה מסויימת. כדאי? ( אני במצב הזה כבר 8 חודשים בערך) נמאס לי ובא לי לחזור לעצמי ( ניסיתי לחזור לעצמי בכוחות עצמי, אבל כמו שכבר ציינתי גם כשאני אומרת לעצמי לצאת מהבית לעשות ריצה, אין לי כוח, רוצה לישון.)
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025