לא, תלחם על הבית שלך, ועל יחס טוב יותר
אהלן חברים, הסיפור שלי קצת מורכב.
אני בצבא כרגע,
יצאתי מהארון לפני חודשיים בפני הורים דתיים שקיבלו את זה רק בדמעות.
מאז ההתנהגות בבית שונתה, בהתחלה היחס כלפי האוכל שהוכן לי הופסק בטענה שאני צריך להכין אותו לבד.
קיבלתי והתחלתי להכין לי אוכל. לאחר שבוע האחים התחילו לכנות אותי בביטויים של חולה נפש, עד שהגיע למצב שאחי התחיל לאיים עלי שאם אצא עם בן זוג הוא יכה אותי השיחה היתה בנוכחות ההורים ונזרקו ביטויים ממנו ״ אל תגעו בו הוא חולה באיידס, הבן אדם חולה נפש, אתה כבר לא אחי״,״אם תביא מישהו לבית אפוצץ את שניכם״,״ואתחיל לחנך אותך מהיום״״תשן מצידי בבסיס ולא בבית״ לקחתי החלטה שזה כבר לא בטוח בשבילי להמשיך ולחיות בבית שאני לא מרגיש בו בטוח, עזבתי את הבית לפני שבוע ״בהודעה שיש לי איפה לישון עד יום ראשון הקרוב אחרי מה שקרה אתמול״.
חשוב לי להסביר כשהייתי בבית לא היה לי טוב, היו תוקפים אותי בולמסי אכילה בגלל דכאון שהייתי נמצא שם בגלל התגובות והיחס המזלזל שהיה כלפיי, פשוט לא יחסתי לזה חשיבות כי התפשרתי שהייתי בבית ושהתהליך של היציאה והקבלה של ההורים לוקח הרבה זמן, במהלך כל השבוע ההורים לא התקשרו, לא דברו ואפילו לא טרחו לירשום לי לחזור לבית.
אני שוקל לעזוב את הבית לבית החייל כי אני לא מרגיש כבר רצוי בתוך הבית שלי
מאז שעזבתי את הבית פסקו לי הבולמוסי אכילה, אין לי כבר דכאון, ואני ממשיך עם שיגרת היום יום כרגיל
חשוב לי לציין שאני בתפקיד של נגד שתחתיי חיילים ואם יראו שקשה לי בבית אז יכול להיות יכניסו מישהו אחר במקומי
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025