המשפחה שלי משפילה ורומסת אותי, נמאס לי לחיות

למה זה מגיע לי כל היחס הזה? למה המשפחה שלי מתייחסת אליי כמו לפח זבל?
אבא שלי מאחל לי שיאנסו אותי בדואים, שאני אקבל סרטן, שאני אמות, שאני אקבל שיתוק בכל הגוף, שאני שרמו.טה, שאני זו.נה, הוא אמר לי אפילו שאם הוא היה במקומי... הוא היה מתאבד.... כי החיים שלי לא שווים כלום, שאני מסכנה ובודדה שאף אחד לא אוהב..
אפילו שכבר ייבבתי בבכי במיטה, והתכסיתי בפוך הגדול, זה לא עצר אותו מסבב ההשפלות...
"תסתכלי על עצמך, עוד מעט אני ואמא שלך נמות, לא נשאר לנו עוד הרבה לחיות בעולם הזה, אנחנו כבר זקנים. מה תעשי? איך תחיי? מי ידאג לך? את תהיי זרוקה ברחובות... "
פעם, שהתלבשתי יפה ועמדתי מול המראה והתאפרתי, הוא עמד מולי, הסתכל ועיקם פרצוף ואמר, "בשביל מה כל זה? בשביל מה את כל כך מתייפייפת? מי מסתכל עלייך בכלל? מישהו שם עלייך? תצאי עם טרנינג ונעלי קרוקס, אף אחד גם ככה לא ישים לב אלייך ממילא"
והוא גם כל היום טורח לקלל ולצעוק על כמה מר היום שבו התחתן והביא ילדים, כמה ארור היום הזה... הוא טוען שילדים לא עוזרים בכלום, שהם נולדו רק כדי לדאוג לאינטרסים שלהם ולמצוץ את הדם של ההורים.
שהוא מתנצל, הוא רק אומר לי שהוא אומר לי את הדברים האלה רק כדי לחשל אותי... ושאני אני אסלח לו. אבל זה כל פעם חוזר על עצמו מחדש.
ואמא שלי.... היא גם לא כזאת נורמלית. האישה שאמורה לתמוך בי ולדאוג לי הכי בעולם, השליכה עליי זבל.
אח שלי הגדול, מציק לי מדי יום ביומו, יורד לחיי כל שעה וכל דקה וכל שנייה... גם מרביץ, מכה... כדי לתאר את מה שהוא עושה לי מיום צאתי לעולם, אצטרך לשבת איתכם שנים על גבי שנים. מבחינתו אני האויבת הכי גדולה שלו. שהוא רואה אותי, הוא רואה להבות של אש בעיניים.
מיותר לציין שאין לי חברים בכלל, ושגם בבית ספר (בממוצע, אני אני נמצאת כל שנה בבית ספר אחר), אני חלק מהאנשים השקופים. אלו שתמיד נמצאים שם, אבל לא כל כך מייחסים אליהם חשיבות. ומילא הייתי מהחנונים הגאונים האלה, שרואים רק בקומדיות הנוער האמריקאים המוכרים, שהמורים מתים עליהם. היה לי דבר אחד טוב להתגאות עליו.
לי? אפילו תעודת בגרות לא תהיה לי. תעודת 12 שנות לימוד אפילו, זה עוד בסימן שאלה.
כל הזיכרונות שיש לי מבני האדם זה רק דברים רעים. החיים האומללים והעלובים שלי לימדו אותי , שאין דבר כזה חברים ואין דבר כזה חבר שאוהב אותך. רובם ינצלו אותך בשביל הצרכים שלהם. ואז, שלא יפיקו ממך תועלת יותר, יזרקו אותך. ובדרך, גם ידרכו עליך. אצלי, בדרך כלל, זה יהיה להכנס בי עם משאית סמי טריילר. בסופו של דבר תריבו, או שתשכחו אחד את השני.
אין לי שום כתף חמה לבכות עליה, לא סבא, לא סבתא... גם המשפחה הרחוקה מנדה אותנו.
למה מגיע לי לחיות בכלל? תנו לי סיבה אחת טובה.