אני מרגישה מוגבלת. האם אני באמת כזו?

היי אני ממש מקווה שתענו ותנסו לעזור, כי אין לי כרגע אף אחש שאוכל לשתף.. רק אתכם אז בבקשה אל תדלגו עלי):

אוקיי, אז אני לא טובה באינטרקציה עם אנשים, אין לי חברים כבר הרבה זמן, אני אחרי שירות לאומי ואני עדיין לא כל כך עצמאית, תלותית כזאת ולא בוגרת מספיק.
אפילו בעבודה קשה לי
(בכל מסגרת היה לי קשה אם זה בעבודות שכל עבודה עזבתי אחרי שנה בערך כי תמיד לקראת הסוף הרגשתי עייפה בלי חשק, וגם בבית ספר כל הזמן הברזתי הרגשתיש אני משתגעת לא יכלתי לשבת על הכיסא ולקראת הסוף גם לא להכנס לכיתה)
ואחרי 4 שעות אני מתחרפנת, ואפילו מרוב שאני לא טובה בלהקשיב לאנשים גם ללקוחות שאומרים לי מה הם רוצים אני מאבדת את הריכוז מהר וכואב לי להסתכל עליהם.. עד כדי כך.

ובכללי אני מרגישה כזאת כאילו אני 'לא בסדר'
אני לא יוצאת, כל היום במיטה אין לי אף אחד חוץ מהמשפחה שכל אחד עסוק בעניינים שלו.. ואפילו שאני מסתובבת ברחוב אני מרגישה מוזר כאילו ישר בא לי לברוח הביתה כי אני לא מרגישה בנוח להסתובב ואני גם תמיד מרגישה לא טוב עם עצמי כאילו אני עקומה כזאת.
גם בטיולים משפחתיים שזה כל המשפחה אני תמיד מרגישה בצד קשה לי לשבת עם כולם אני מרגישה לא רצויה ו'מסכנה' אני גם לא מרגישה בנוח עם הפנים שלי אני יפה מאוד אבל רק שאני לבד וישר שאני עם אנשים אני נראת מלחיצה כזאת ומתוחה ולא נעימה כזאת לא כיף איתי.
אני מאוד ביקורתית, ולא טוב לי ככה.. גם בדברים כיפים אני תמיד נראת עצובה.
גם הרבה אומרים לי 'למה את נראת עצובה ואומללה', שזה בכלל הפנים הטיבעיות שלי וככה אני כל הזמן.
וגם אח שלי הודה בזה שאני נראת מוזר שאני עם דודים ומשפחה. אני תמיד מרגישה מנותקת מוזרה.

ותמיד חיפשתי מה לא בסדר בי, אבל לא מצאתי וההורים שלי לא אומרים כלום וגם הפסיכולוגים לא אבל אני מרגישה שכן יש משהו לא בסדר ואולי לא נעים להם להגיד 'אור את מוגבלת' ויכול להיות שאני משדרת כאילו הכל בסדר.. אבל אני מפחדת שאולי ככה אני ככה נולדתי כמו שנולדים אנשים לא בסדר ומוזרים אני אחת מהם.. יכול להיות?

בקיצור האם אני מוגבלת וזה מצב תמידי? כי זה ככה מאז שאני נהייתי מבינה וזוכרת את עצמי בערך מגיל 14.
אתם חושבים שזה מחלת נפש/מגבלה?


**אני גם תמיד תוהה מה יהיה איתי בעתיד אני כל כך כושלת כל הזמן עייפה לא טוב לי שלילית, וזה פשוט לא עובר לא משנה מה אני עושה(בגלל זה זה גורים לי לחשוב שאני מוגבלת וככה זה)ומי ירצה אותי? אני ממש שיטחית אבל בא לי גבר נורמלי מכל הבחינות ואני לא חושבת שמישהו כזה יסתכל עליי בכלל, בחיין לא היה לי חבר וחברות אפילו אין לי. אז אני פשוט רואה את עצמי במיטה גם בגיל 40. וזה עצוב. כי אני לא אתפשר על מישהו מסכן כמוני(לא מזלזלת אבל אני לא מסוגלת) אז אני ממש ממש מפחדת. שאני אאכזב גם בעתיד כמו שעשיתי עד עכשיו