חרדי לשעבר, לא מצליח להתמודד עם החיים החילוניים

שלום לכולם, בגלל שהסיפור שלי ארוך ויש רקע למה שאני עומד לכתוב פה, אבקש שמי שרוצה לקרוא את דבריי ולהגיב - שייקרא קודם כל את שתי השאלות שהעלתי כבר בעבר לאתר ושם מפורט הסיפור שלי באריכות :

1) מה אני? חרדי או חילוני? https://www.askpeople.co.il/question/32863

2) אני מתאים לשירות צבאי? ועוד להיות עם בנים ובנות ביחד? https://www.askpeople.co.il/question/77807



(בקצרה:
חזרתי בתשובה בגיל 14. נכנסתי לישיבה של חוזרים בתשובה. שיניתי את השם לשם ספרדי. נהייתי ליטאי אשכנזי ושיניתי שוב את שמי. נלחמתי בכל כוחותיי להכנס לישי' קטנה. לאחר מאמצים רבים וקשים, הצלחתי. לא הייתי חברותי כל כך אבל עוד איכשהוא הסתדרתי. בישי' גדולה (שנה לאחר מכן) נכנסתי למשבר כי לא השתלבתי בחברה. לא יכלתי להכנס לחדר אוכל – אי נוחות מהחברה. התחברתי לצדיקים נסתרים מהספרים – לכל העולם של טהרת הקודש והתיקונים – עברתי עוד ישיבה. התחברתי למאה שערים והייתי נגד המדינה אידיאולוגית. בבחירות 2013 לא הלכתי לבחירות כי האמנתי שזה אסור. שנה לאחר מכן הופיעה לי מחשבה כמו ברק – אולי הכל שקר? (הדת).
כפרתי. בררתי עם רבנים ועדיין כפרתי. הפסקתי לשמור תורה ומצוות. )



עכשיו, אחרי שקראתם את כל זה, אתם יודעים כמה דברים עליי.
יצאתי מהצבא בגלל שלא הסתדרתי עם החילונים והפריע לי מאוד האוירה החילונית והבנות.
היום אני נמצא במצב שאני הולך ללא כיפה על ראשי, עם חולצה עם שרוולים ארוכים, אם פאות קטנטנות למזכרת מאחורי האזניים, עם משקפיים שבורות, עם מכנסיים שחורות ונעליים שחורות. אני שונא לעבוד. אין לי כוח לזה. קשה לי לבוא במגע עם אנשים. אבל אני נלחם והולך לעבוד יום יום והתחלתי גם ללמוד מכינה למשפטים. כי אני מפחד על החיים שלי אז אני קורע את הצורה בכוח, ויש לי עוד שאיפות כמו להקים שותפות עם עורך דין ולקנות כמה נכסי נדלן.
האמת, שכרגע כשאני רושם את זה, יש לי דמעות בעיניים כי תכלס , נכון להיום, החיים לי נדפקו. אני עוף מוזר, חילוני "אשכנזי" שמנותק מכל ההוויה התרבותית החילונית כי אני עדיין קשור לעולם החרדי, כופר באל, ושוב פעם כופר באל ובדת, הדיבור שלי ביום יום הוא מוזר. אני מגיע מישיבות אשכנזיות של ליטאים ששם כל היום מתפלפלים ומצקצקים ומסובבים את האגודל ומרגישים את הגישמאק . אז הדיבור שלי הוא מוזר. כל כולי בעולם החילוני מוזר. אני מתאים הרבה יותר לעולם החרדי. אבל העולם החרדי זה עולם של דת! זה עולם פסיכי של דת! אין לי כוח לזה!! אני לא מאמין שהדת היא דבר האל וממילא אין לי כל צורך לקיימה וכל שכן לחיות בטירוף הקרוי דת. אני מסכים לחיות ככה רק אם האל ציווה זאת, והוא לא.

קשה לי להחזיק במקומות עבודה, קשה לי כל החיים האלה שאני צריך לעבוד ושוב לעבוד, וללמוד, ולעבוד, ולעבוד קשה כדי להכיר בחורה, לא יודע, אצל החרדים זה היה כזה פשוט, לך לשידוכים יסדרו לך בחורה, לא תצטרך לעבוד ותלמד בכולל ותשתה כוס קפה.
לעזעזל. אבל אני עזבתי את העולם הזה, כי אני כבר לא מאמין ומפני שאין לי כוח ועצבים לדת.
תגידו לי אתם איך אחד כמוני יכול להתמודד עם המשברים האלה ועם החיים החילוניים? אני רוצה להתחיל טיפול פסיכולוגי , אני חושב שזה יעזור לי, למרות שכבר ניסיתי בעבר ולא עזר.
פשוט כל פעם כשאני נמצא בחרה של חילונים אני נראה מוזר, הזוי, מנותק ואידיוט.
באמת שאין לי מושג איך אני יצליח לחיות בעולם החילוני הזה שכל הזמן מקללים וכל אחד עם האגו שלו ואני נראה דפוק כזה בגלל שאני מגיע מעולם שונה, לא יודע, איך אני יסתדר עם העולם החילוני הזה כשכל הבנות החילוניות כבר שכבו. לא מסוגל לגעת במישהי כזאת.
במובנים רבים אני עדיין חרדי בנפשי, לדעתי לנצח נצחים אשאר חרדי כי זה פשוט עולם יותר מגניב מהעולם האידיוטי החילוני הדבילי הזה של החילונים!! אני נמצא בעולם החילוני לצערי בלית בררה, אני לא מאמין שהאל ציווה מצוות . אני לא מאמין שאם מתפללים נענים. או שיש עוה"ב. (מי שלא הבין – חיפוש בגוגל – אין לי כוח לכתוב בלי ראשי תיבות – הגיע הזמן שתתחברו קצת למסורת).
הילד שלי יידע ללמוד גמרא זה בטוח. אני רק לא יודע איך הוא יחיה ויגדל בעולם החילוני הזה שכל הזמן יש פריצות ופורנו בגיל צעיר. לא יודע פשוט העולם החילוני נראה לי רע יותר. מצד שני לדעתי העולם החילוני נכון יותר עבורי, משום שזאת האמת, שאין דת, ואלה חיים ללא דת, וזה נחמד. אלה החיים האמיתיים.
יש לי שאיפות גרנדוזיות בחיים – אני רוצה לעשות מיליונים בחודש, ולהיות חבר כנסת ולטייל בכל העולם ולהכנס לגונגלים ולהלחם עם אריות. יש לי גם שאיפה לסיים את כל השס אבל לפעמים אין לי כוח כבר לדת ולגמרא הזאת – באמת ובחיי שאני נמצא בקונפליקט לא נורמלי. לפעמים, כשאני עומד בתחנת אוטובוס, ואני נזכר ברבנים שקיבלו אותי ליעשיבע קטאנע, (זה לא טעות כתיב) אז עולות לי פשוט דמעות ואני עוצר את עצמי מלבכות. איך העזתי לעשות כזה דבר? אך אני, אותי שקיבלו ולא היו חייבים בכלל לקבל ולהסתכל עליי בכלל, איך אני עשיתי כזה דבר ואחרי שנתנו לי הכל , זרקתי הכל, זרקתי אבן לבאר ממנה שתיתי, ירקתי להם בפנים, הקאתי עליהם. אני עומד ושואל את עצמי איך להתמודד עם זה. ולא, אין לי תשובה. הם אגב לא יודעים שאני לא דתי, אבל רק המחשבה הזאת שאילו היו יודעים, הורגת אותי.
חברים, תודה לכל מי שקרא עד לכאן, אשמח לתגובות , אני חושב שאני טיפה מוזר גם בכתיבה שלי אז אל תיקחו אותי קשה, אני פשוט בסערת רגשות ובמשבר עם העולם החרדי, משבר, שעדיין לא הגיע לסיומו.

תזכורת – עדיף שמי שרוצה להגיב שייקרא את שתי השאלות ששאלתי כבר באתר, הקישורים מופיעים בראשית העמוד.