שלום לכל הגולשים
יש לי אחות שגדולה ממני בשנה (17) מאז שהייתה ילדה קטנה רצתה להיות שחקנית אך רק בשנה האחרונה היא לקחה יוזמה והתחילה ללכת לאודישנים והיא לא התקבלה בכולם..
אף פעם לא ראיתי את אחותי משחקת שהיינו קטנים היא הייתה מאוד ביישנית כנראה בגלל זה
לאחרונה היא יותר בטוחה בעצמה
אז שאלתי אותה אם היא רוצה לעבור איתי על הטקסט ואני יעזור לה היא די שמחה ואמרה כן
התחלנו לעבוד.. וזה היה פשוט מזעזע היא לא יודעת לשחק והיא עושה את זה בצורה שגורמת לך להרגיש לא בנוח
לא ידעתי מה להגיד אז בינתיים שתקתי ואחרי זה ניגשתי להורים וסיפרתי להם ושאלתי את דעתם
מסתבר שהם יודעים שאין לה כישרון משחק שהם תמיד ידעו אבל הם מעדיפים ואני מצוטט "שהעולם יהרס את החלומות שלה ולא ההורים שלה" יש משהו בדברים שלהם נכון
אבל זה עדיין מכעיס אותי
אין לה כישרון הלכתי איתה גם לאודישן על מנת לראות אם היא מתפקדת כך גם שם ומצטער אין בה טיפת כישרון משחק זה פשוט מביך ואני לא רוצה שהיא תמשיך כל הזמן לבכות שלא מקבלים אותה ושהיא תחיה בסרט שהיא כן טובה בזה
לדעתי אני צריך להגיד לה שהיא לא יודעת לשחק כמובן באופן הכי פחות מעליב..
לפחות שהיא תדע זה לא עדיף?
ככה אולי היא תוכל לקחת שיעורי משחק
להתאמן
להשתפר יותר
או ללכת על חלום אחר
אני באמת לא רוצה לשבור לה את המציאות
אבל אני גם לא רוצה להוליך אותה שלל..
מה דעתכם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות