שלום.
אני נטלי ואני בכיתה יא'.
אני מדריכה בתנועת הנוער שלי ובתנועה שלי טוב לי אבל בבית הספר שלי אני לבד בהפסקות. יש לי מספר ידידים בבית הספר, אבל בכל מקרה זה לא קשר מספיק עמוק וזה גם לא קשר שמונע ממני להישאר לבד ולהיות על סף דמעות כשכל שאר הילדים ביחד.
אני לומדת בבית ספר קיבוצי, אני העיר, ככה שאני גרה רחוק מהם והם מרגישים מחוברים וקשורים אחד לשני. היו כמה ימים שניסיתי לדבר איתם אבל ויתרתי מאוד מהר כי ציפיתי שידברו גם איתי אבל לא הרגשתי שזה זורם, זה מעין נתקע.
גם בבית כל אחד בחדרו ולא באים אלינו לביקור חוץ מהדוד של אימי פעם בשבועיים. אחי בכיתה ד', לבד כל הזמן, לרוב נראה שמח אבל היום הוא חזר עצוב מבית הספר. הוא להבדיל ממני לא מספר כלום.
אבא שלי עזב את הבית (כבר פעם שלישית), רק אבא שלי הוא טיפוס ממש מוחצן בבית, יש לו חיי חברה מחוץ לבית, רק שהחברים שלו הם לא אנשים חיוביים והם שותים ביחד ומעשנים גראס...
אמא שלי אוהבת את הרוגע הזה, היא אומרת שיש לה חברה שהיא יכולה להיפגש איתה ולהתקשר אליה אבל אין לה זמן לזה..., ככה שהיא בעצם לא בקשר איתה ביכלל...
גם סבא (אבא של אמא) גר איתנו. אדם מאוד מופנם ושקט, לא נוהג לדבר, בקלות אפשר לשכוח שהוא בבית. מה שכן, טיפוס נוח ביותר.
בכל מקרה, יש 2 בנות מתנועת הנוער שלי שמדריכות איתי ואנחנו בקשר מעולה. בהסעה לבית הספר התחברתי ל-2 בנות ויש עוד כמה שלפעמים איתנו בהסעה ויש לי כמה ידידים וידיד אחד קרוב.
עכשיו, למה אני מרגישה ממש בודדה ומגיעה למצבים שלוחץ לי פיזית בגוף מהעצב?,
דבר ראשון אני לבד בהפסקות..., ודבר שני, כבר המון זמן (מאז השנה הקודמת) לא נפגשתי עם אנשים מחוץ למסגרת כלשהי..., אחד על אחד.
שלא לדבר על זה שהתחום החברתי מאוד רגיש אצלי...
וכל הבדידות הזאתי מחקה לי את הריכוז, ככה שקשה לי להתרכז בבית הספר, אני עצובה, מאוד בודדה ובאמת שאני לא יודעת איך להפסיק את ההרגשה ומה יקרה לי ומה יהיה איתי וכ'ו.
אני מאוד מודאגת ובעיקר עצובה,
למישהו יש רעיון או עצה?,
תודה רבה מראש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות