היי,
אני אדם מאוד עמוק, תמיד הייתי. מגיל צעיר התעניינתי מאוד בפילוסופיה, דיי נדיר למצוא ילד בן שש עשרה שקורא לפני השינה את מסכת טבע האדם. אף פעם לא היה לי עם מי לחלוק את המחשבות והרגשות שלי. טוב זה לא מדויק, משהו גם עוצר אותי מלשתף רגשות עם אנשים שאני מכיר, בגלל זה אני נתפס הרבה פעמים כדמות קשוחה, אבל ההפך הוא הנכון, אני מוצף ברגשות ומחשבות שהייתי מאוד רוצה לשתף, אבל משהו מונע ממני לעשות את זה, מן מנגנון הגנה לא תקין. אני לא חושב שזה הושפע עד כדי כך מהמציאות שגדלתי אליה. אומנם, כן גדלתי בסביבה קצת קשוחה ובצבא שירתתי ביחידה מאוד "מצואיסטית" ולמרות זאת אני חושב שהחסם מגיע מתוך מקום פנימי. קשה להסביר ממה אני סובל. אני חווה קונפליקט פנימי עם הרצון שלי לנהל שיחות עמוקות שמערבות רגשות עם אנשים לבין ההגבלה שחלה עליי. הרבה פעמים אני מרגיש שאנשים בכלל לא מכירים אותי, ובצדק. שלא לדבר על זוגיות יציבה. אני משתוקק למישהי שתפצח אותי ולא מוצא. אני מרגיש שאני יחיד במינו אבל יודע שזה לא נכון. הרבה פעמים אני שואל את עצמי איך ייתכן שאנשים לא רוצים לצלול פנימה? או שאולי כן?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025