כן
שלום לכולם ותודה רבה שנכנסתם!
אני וחבר שלי כפי שרשום לעיל יחד 5 שנים, מתוכן חצי שנה של פרידה. אני בת 22 והוא 27.
לאורך כל הקשר אני מרגישה שוויתרתי והתפשרתי יותר ממנו, בכך שהוא נותן טון לקשר.
לאחר שנתיים ביקשתי שירד מדו גלגלי כי אני חוששת לחייו ואמר לי ש'כך הכרתי אותו ואני צריכה לחשוב אם אני מוכנה לקבל את זה' כי זה כן כאן כדי להשאר, כך היה עם הרגלי חבר'ה שלו (דאז, כי זה השתנה מכורח הנסיבות שמתבגרים), או סיגריות שביקשתי שיפסיק כי ההתמכרות הזו היא כמו שאשתה כל יום אלכוהול, וכך בעצם יוצא שבהרבה דברים אני הבנתי בזמן שההתגמשות שלו הייתה מינורית (אם בכלל הייתה בסיטואציות הנ"ל).
אני בחורה דתייה לשעבר וככל שעובר הזמן מתגבשת בי הדעה שהערכים והמוסר שהקנו לי הייתי שמחה שיקנו לילדיי וזה משהו שקורה עם דגש בחינוך דתי, עד שזה הפך לדבר שהוא ממש "בדמי".
בן זוגי אמר שהוא לא רואה את ילדיו גדלים בצורה כזאת (שהרי זה דיסוננס שהבית אינו כזה אך כל החברה שלהם כן ובמקביל ובנוסף לכל זה שאם יתחזקו אז זה ישאיר אותו outsider).
לא ביקשתי הרבה דברים במהלך הקשר (שהשתנו לרצוני לפחות) אבל זה דבר מאוד מאוד מאוד חשוב לי כי אלו כבר הילדים ולא רק אנחנו.
הוא יודע שאם יגיד לי שאינו מעוניין סופית זהו דיל ברייקר וכבר הסביר לי שמבחינתו הוא לא מצליח לראות התגמשות כזו מצידו כי זה הילדים ולא הוא.
חשוב לי לציין שאיפשהו זה מרגיש לי כאילו שאם הייתי הוא הייתי מעדיפה חיים שונים מרצונותיי ואיתו, מאשר כפי שהייתי רוצה ובלעדיו.
(בגלל שגם עכשיו אני שוקלת אופציה להסכים להשאר כך העיקר שאנחנו נהיה אלו שנקים בית, ולא העיקר לעשות אורח חיים דתי ועם מישהו שאינו הוא. ואני מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאווווווווד מאמינה ורוצה חינוך ערכי דתי לילדיי).
ואילו אצלו המחשבה הזו לא קורית כמו אצלי והיה מעדיף את אורח החיים כפי שתכנן בלעדיי מאשר להתגמש ואיתי.
האם עליי להבין אותו? האם עליו להבין אותי? האם הוא לא אוהב אותי מספיק שבכל פעם העדיף לא לשנות משהו גם אם זה עולה בי? האם אני לא בסדר שבכלל העמדתי אותו בסיטואציה כזו?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025