לא מצליח להשתלב חברתית בשנים האחרונות, למה זה?

אהלן חברים וחברות לא מזמן נתקלתי באתר הזה וראיתי שיש אנשים מדהימים שמייעצים ועוזרים והרגשתי לנכון לשתף מה עובר עלי בכמה שנים האחרונות ואולי לקבל כיוון.

אז קוראים לי ישי אני בן 25 עברתי חיים לא קלים מגיל 15בערך נשרתי מהבית ספר הייתי ילד שכונות שכל הזמן מסתבך, ממשפחה מפורקת הייתי מסתובב עם הרבה אנשים לא טובים בלשון המעטה אבל איכשהו הרגשתי חלק ממשהו הרגשתי שייך (אני יודע להבדיל היום בין טוב ורע שלא היו אי הבנות) בגיל 18 רציתי להתגייס אולי לקבל כיוון לחיים שלי.. ואחרי אינספור של בקשות וחפירות להתגייס לצבא (שלא רצו לגייס אותי בהתחלה) הצלחתי ובאמת שהרגשתי שאני בדרך הנכונה.. אבל לאחר מספר חודשים היה קשה לי להשתלב בבסיס, וקרה מקרה שאני לא אפרט כאן אבל שנשפטתי 3 שנים לכלא.. גם בכלא וגם בצעירותי תמיד הייתי ה"מרכז" זה שתמיד יש לו חברים עם הביטחון העצמי, שיודע לדבר, שתמיד שמח בלי קשר למצב תמיד אופטימי עם רגליים על הקרקע.. אבל תמיד מצאתי את עצמי חברתית.. שהשתחררתי מהכלא בגיל 21 אחרי תקופה האקסית שלי ב5 שנים האחרונות בגלל מריבה גדולה בנינו ניסתה לתפור לי תיק במשטרה על משהו שלא עשיתי שאני לא מאחל לשונאים שלי מה שעברתי שהעונש על המעשים האלה הוא 10 שנים.. ושיחקה משחק שהיא מסכנה וצומי וחבר "טוב" שלי "שניחם והבין" או משהו כזה איכשהו הפכו לזוג שלקחתי את זה גם קשה.. אחרי תקופה של חצי שנה נסגרו ההליכים המשפטיים ויצאתי זכאי ובצדק אבל יצאתי שבר כלי.. ניתקתי קשר עם כל העולם והסתגרתי בבית שנתיים כמעט בלי עבודה בלי בלי חיי חברה פשוט כלום..
אבל בשנה שעברה החלטתי לקחת את עצמי ביידים ולהתקדם בחיים כי בכל זאת בגיל 24 להיות במצב הזה עם אני לא יעזור לעצמי אני יפול לתהום יותר גדול ממה שהייתי..
אז עברתי לאיזה ישוב קטן בצפון (אני תמיד חייתי במרכז) לעסק כושל לקחתי את זה פרוייקט עם צוות של אנשים בגילי ועם מאמץ לא קטן התרכזתי רק בזה למרות שעבודה עניינה אותי וזה נתן לי עוד מוטיבציה להשקיע והיום העסק מתפקד והמנהל וכולם מתלהבים ממני אני מקבל משכורת גבוה ואשכרה אנשים מעריצים אותי אבל.. הכל כל כך השתנה אני לא מוצא את עצמי חברתית אולי בגלל התקופה הארוכה שלא יצאתי מהבית הכל כל כך התקדם אפילו בדברים הקטנים כמו הלבוש, הדיבור, המוזיקה, התחומי עניין.. בחיי שאני יוצא ומרגיש לא שייך גם שאני יוצא בסופי שבוע למרכז גם שם זה מרגיש לי אותו דבר שהכל השתנה בקיצוני אני לא מצליח באמת להרגיש שייך כאילו אני תקוע לפני כמה שנים וכמה שאני לא מנסה כל יציאה כל פעם אני מרגיש בפלאנטה אחרת
בגלל זה אני עובד מחפש רק לעבוד וכמה שיותר ששם עוד איכשהו אני מרגיש שייך כי הכל סובב סביב העבודה ואני טוב בזה ומרוויח יפה אז משתדל לעבוד גם בלילות במקום לצאת ולהרגיש איזה חייזר מכוכב במקום להירקב בבית או להרגיש לא שייך באיזה ישיבה אני הולך לעבוד ועוד לעבוד אבל כמה אפשר?


אשמח ליעוץ איך לצאת מהמצב הזה
תודה ושבוע טוב!