קצת ארוך,אבל תנסו לקרוא עד הסוף...
הוריי חיתנו אותי עם מישהו שלא רציתי ולא הכרתי ולנו 2 ילדים,נשואים 10 שנים.
הפזיזות לחתן אותי נבעה מהפחד שיהיה לי חבר.תמיד גברים חיזרו אחריי.ארבו לי לכל מקום שהלכתי אליו.בפעם הראשונה שהורשתי לצאת לבד מהבית ולא לבי"ס.זה היה בגיל 15,נשמות טובות סיפרו לאמי שהייתי ברכב של גבר,מה שלא קרה מעולם!!! ואז אמי איימה עליי שתיקח אותי לרופא לבדוק אם אני עדיין בתולה.בכיתי כמו שלא בכיתי בחיי לא הבנתי מה רוצים ממני ומה המשמעות של זה.הם היו מאד אובססיביים לגבי כל העניין הזה.מה שהם לא ידעו זה שמגיל צעיר (10)הוטרדתי מינית בידי שכן בן 30 או יותר.ואני לא זוכרת איך זה נגמר וזה תמיד מציק לי.הייתי רוצה לשחזר את הכל ולדעת מה קרה שם בדיוק.תמיד דאגו לסגור אותי בבית ותמיד היה מי שהטריד אותי.הם לא השכילו לדעת שהדבר שהם פוחדים ממנו נורא קורה מתחת לאפם ולי לא היה את האומץ לפצות את פי.סיפרתי זאת לבעלי אך הוא מקל ראש בעניין,מבחינתו חל על הנושא חוק התיישנות וכמו כן גם על הרגשות שלי.בעקבות היחסים העגומים בנינו אני בודדה מאוד והכל חוזר לי .ואני מאד עצבנית,אני תוהה אם נועדתי לכישלונות.אנחנו לא מתקשרים בכלל,אין לנו שום נושא שיחה משותף גם לא הילדים.המצב תמיד מתוח אצלנו ואף אחד לא אוהב לבוא אלינו.לא משפחתי,לא משפחתו ולא חברים.כך שהוא דן אותי לבדידות איומה,כל פעם שאני מזכירה גירושין אמא שלי אומרת שאני מאבדת גבר טוב.ורק רע יהיה לי אם אני יפגע בו,אין לי מושג איך להסביר לה את היחס השפל שלו אליי.הוא לא מתעלל בי פיזית,אז מבחינתם אין ראיות לכך שאני סובלת.אני פוחדת נורא להיות טרף קל לגברים איומים.יש לי ילדים ואין מקום לטעויות. גם שאני נשואה חושבים שאני בת 20 ומציקים לי,כבר התחלתי להזניח את עצמי .כלפי חוץ אני נראית כאילו אני חיה את החיים הטובים,מרגישה כל כך איומה שאני לא נהנית מהחיים שלי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות