הוא כרגע בשלב המכין של היחידה שזה הטירונות יחידה, זה חודש שלם שהם בשטח והם לא יוצאים הביתה בכלל והם מקבלים את הפלאפון אחת לשבוע.
כן זה נשמע מאוד מרתיע וקשה וזה באמת ככה
הוא מתחילים הכל ממש עכשיו והביאו להם חצי שעה פלאפון לפני שבת, הוא התקשר אלי כמובן ושיתף אותי במחשבות שלו וסיפר לי שהוא חושב בתקופה האחרונה לצאת מהלוחמה, לא הבנתי מאיפה זה בא חשבתי שהוא עובד עלי כי הרי הוא עבר המון והיה בכושר קרבי לפני הגיוס והתאמן ועשה הכל כדי להגיע לאן שהוא עכשיו וזה מוזר לי שהוא ככה רוצה לוותר על זה.
שאלתי אותו למה הוא אמר שהחבר׳ה שם אחלה והכל בסדר איתם אבל הוא מרגיש שהוא סובל שם סתם לחינם כל המסעות והקאדרים והוא לא נהנה מזה.
הוא התייעץ גם עם אבא שלו והוא היה בעד מכיון שאבא שלו גם עבר את זה והיה לוחם ושזה סתם לסבול כי אחר כך המדינה שוכחת ממך ולא אכפת לה באמת מהחיילים שלה.
מצד אחד אני מבינה אותו והוא צןדק אבל מצד שני קשה לי לראות אותו ככה מוותר על כל מה הוא השיג עד עכשיו וכל מה שהוא עבר ולראות אותו ככה מוותר על החלום שלו רק כי קשה ומי אמר שיהיה לו יותר טוב בגוב? צבא זה צבא גם להיות גוב ולא לעשות כלום זה חרא ויותר משביז.
בגדול אני כרגע לא יכולה לדבר איתו אין להם פלאפונים והוא מחר מדבר עם הסמל לראות מה מו מי, אני מפחדת שהוא יעשה טעות ויצטער על זה כי אחרת אין דרך חזרה מה אתם הייתם מציעים לעשות? כדאי לו להשאר גם למרות הכל או לרדת מלוחמה?