אני מרגיש שככל שאני מתבגר ומחכים כך אני מגלה שלחיים אין משמעות, וזה גורם לי להרגיש חסר תועלת.
אני שוקל לפרוש מהלימודים האקדמיים כבר בפעם השנייה.
בהתחלה למדתי הנדסת בניין שנה ואז פרשתי וחזרתי להנדסת תעשייה וניהול ושוב מסלולי ההנדסה הוכיחו לי שזה מקצוע שאין לי שום עניין בו וכבר לא נעים לי בגלל כל הזמן שבוזבז ומזה שאני כבר בן 27 ועדיין לא מצאתי את הכיוון שלי בחיים האלה. זה גורם לי להרגיש כמו אפס. כאילו שמשהו בי לא בסדר.
אני מוצא את עצמי מדפדף בפייסבוק ומסתכל במה אנשים מתעסקים ואני רואה שרוב האנשים הם כמוני, לא מוצאים את עצמם אבל אני שואל את עצמי אז למה זה כל כך מדאיג אותי שאין לי כיוון בחיים? מי אמר שצריך כיוון בכלל? למה לא ליהנות מעצם היותי יצור חי בעולם הזה? אבל זה מרגיש כל כך שגוי..
הייתי רוצה שיהיה לי מקצוע מוגדר כלשהו, שאני אוכל להסתכל על עצמי ולהגיד בחיים האלה אני X ואני אוהב את זה ואני בחרתי את זה וזה הייעוד שלי וזו התרומה שלי לעולם הזה כי מי אני בלי התרומה שלי בעולם הזה??
אבל אז עולה שאלה, מדוע אני מחפש לעצמי הגדרה? ככה אני חשוב לעצמי? יוצא שאני יוצא מנקודת הנחה שאם אין לי הגדרה כלשהי אז אין לי זהות..
כאילו שמה שאני מתעסק בו בחיים ומתפרנס ממנו זה אני.. לוגית אני יודע שזה לא הכי נכון אבל מצד שני לא בא לי להעביר את חיי בלאכול לחרבן ולישון ואז למות כאילו באתי לפה כמו איזה ממיר של אוכל לחרא ותרומת זרע להמשך הדור אני רוצה חיים מעניינים, אני רוצה השראה, אני רוצה למצוא עניין בחיים האלה כבר!
השאלה שלי היא די פסיכולוגית, אולי יש ביניכם פה פסיכולוגים.. האם זה נורמלי שאני מנסה להגדיר את עצמי על ידי העיסוק שלי בחיים או שזה בגלל שאני מתייחס לעצמי בשטחיות וזה מעיד על החיבור הרעוע שלי לעצמי? אולי בעיה עם הדימוי העצמי?
כי יש לי חבר למשל שהוא אומר לי ישירות שכל מה שמעניין אותו בחיים זה לאכול, לישון, לז**ן, וזהו. הוא מסופק רק מעצם זה שהוא חי.
ממה נובע ההבדל ביני לבינו???
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות