שלום, הסיפור שלי הוא קצת ארוך אנסה קצת לקצר.
אני בן 27, מאז ומתמיד הרגשתי יותר בנח עם בנים, מאז גיל 12 בערך.
מעולם לא נמשכתי לבנות. ואין לי נסיון אם אף אחד מהמינים.
הסיפור שלי הוא מאוד קשה. במשך שנים שאני מתחבט עם עצמי בנוגע לזהות המינית שלי (לנטייה המינית שלי) ולא מצליח להגיע לעמק השווה ולשלווה נפשית.
חשוב לציין שאני ממשפחה דתית שמרנית, שלא מכירה כלל בהומואים, ואף מגנה מאוד אותם. ככל שהזמן עובר אני שונא את עצמי יותר, בדיכאון מתמשך ובדידות. לא מרגיש שייך לעולם הגאה ולא לעולם הסטרייטי ממש.
הייתי בעבר בכמה מפגשים של איגי, שבשבילי היה כמו מבצע להגיע בכלל אליהם, ומאוד התאכזבתי שלא קיבלתי מענה ממש, לא הצלחתי לקבל תשובות ולא לבטא את עצמי.
אולי אני כנראה לא רוצה לתשובה. מאוד מאוד קשה לי עם עצמי.
אני כבר מיואש ואבוד. כבר לא רוצה לחיות.
הייתי בטיפול פסיכולוגי והוא רק העצים לי את החרדה וגרם לי לתסכול רב יותר ולשנאה עצמית.
ואני לא מרגיש שייך לעולם הלהט"בים - מה שעוד יותר מקשה עליי לחשוב על זה בכלל כאופציה. אין לי עם מי לדבר ואני גם מתקשה להיות כנה עם עצמי.
אני מאוד חסר ביטחון.
כבר לא מסוגל לעשות כלום כמעט.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות