הרצון הזה החל להתגבר אצלי עם עצם העובדה שלחברה שלי יש חבר. השיחות שלנו לא מתבססות רק עליו, אבל מדי-פעם היא מספרת לי איך מתנהג אלייה ועל כמה שהוא חמוד ובלה בלה בלה...
המושג ״חבר״ אצלי נתפס כמשהו חלומי שרחוק ממני שנות אור, ושלעולם לי יהיה לי. מכמה סיבות:
א. אני לומדת בבית ספר חרדי ואם ידעו שיש לי חבר הם יגרשו אותי משם (למרות שבעצם אני יכולה להסתיר אתזה)
ב. אני גם לא נראית כ״כ להיט (מכוערת)
ג. אף-פעם לא התחילו איתי (בניגוד לחברותיי) ... וגם אם כן אז רק בפייסבוק, וכשיוצא לי לנהל שם שיחה עם בני גילי, לרוב אני נסה על נפשי כי אני מרגישה שאני משוחחת עם ילד בן שנתיים.
מן תחושה כזאת שיש בנינו מרחק גדול והרבה חוסר הבנה - זה מאד מתסכל אותי.
אה ורציתי להוסיף עוד דבר, הסביבה שלי דתית, כך שאין סיכוי לאפשרןת כזאת שמישהו יתחיל איתי, ואני גם לא בבני עקיבא. כמו-כן אין לי ידידים, וגם אין לי חברות נוספות שיכולות להכיר לי בנים...
על פניו נראה ש״חסמתי״ לעצמי את כל הכיוונים, אבל אני די פתוחה להכל, פשוט הסביבה שלי היא לא מקום אופנציונלי להיכרויות...
בקיצור - אני ממש מבואסת, ומתה כבר לחכות שמישהו יגיע אליי :(
מה אפשר לעשות?
תודה לכם שקראתם את השאלה :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025