גיליתי שהוא שמעשן סמים זה יכל להיגמר ברע, מה לעשות?

אז חברים... חייבת לפרוק משהו שעבר עליי. אשמח לעידודים, תמיכה ויחס.
אני בת 21, חיילת משוחררת. הכרתי בחור דרך בפייס. התכתבנו תקופה, בערך חודש. והציע לי להיפגש.
לא היה בי פחד.. למרות שהכרנו ככה.. פשוט היה לי ביטחון ואמרתי למה לא לנסות.
גר שעה ממני נסיעה. נראה טוב. יצאנו לדייט ראשון, הוא אסף אותי מהבית, אני חושבת שמהר מידי סמכתי ונתתי לו גם כתובת.
בכל אופן, היה נחמד, היו לנו תחומי עניין משותפים ואמר שנהיה בקשר.
וכך הלאה.. דייט שני ושלישי. גם כן היו טובים, ונהנינו.
כיבד והיה בסדר.
היינו מדברים באופן קבוע בפלאפון ובהודעות. והכל היה תקין.
בין הדייט שני לשלישי אמר לי שקבע עם חברים לטוס להודו למשך שנה. וכולנו יודעים טוב מאוד לאיזו מטרה טסים לשם.. כן כן.. סמים.
בהתחלה כשהוא סיפר לי שמשתמש מאוד נרתעתי. אני לא מעשנת סיגריות, מין הסתם שלא ירוק וכאלה. זה לא מדבר אליי ומפחיד אותי. לא חסרים מקרים של מוות... התמכרות וכו.
הוא אמר לי שזה טבעי וכולם משתמשים היום וזה נהיה מודרני. בהתחלה ישר אמרתי לו שאני לא מעוניינת להמשיך בקשר, זה משהו שכן מפריע ופשוט לא.
הוא בהתחלה אמר לי שאני סתם כבדה, צריכה להיות קלילה מה שנקרא ולזרום עם החיים...
ניסה לשכנע אותי שגם אקח. ופשוט התעצבנתי עליו והוא צחק .... אבל ממש בראש טוב מה שנקרא. לא אהבתי את זה
אבל מרוב שמצא חן בעיניי... הבלגתי. לא ייחסתי לזה חשיבות. כנל לגביי המרחק. הרי מה זה שעה נסיעה.
למרות שהקשר האחרון שלי היה רחוק והיה מאוד קשה אמרתי לעצמי ששווה לנסות.
ואז הוא אמר שטס עם חברים ושכבר קבע, מי אני שיאמר לו אתה לא טס...
סהכ יצאנו פעם אחת, אמרתי לעצמי שאראה איך הוא מתנהג כשיחזור מחול... למרות שחששתי כי אני יודעת מה הולך שם. דיברנו פה ושם במהלך הטיול שלו. לא יותר.
בטוחה שעשה שם דברים. לא אפרט.
וכשחזר רצה שוב להיפגש.
בהתחלה חששתי. תיארתי לעצמי שיהיה מסטול ולא רציתי
הוא שיכנע אותי בסופו של דבר, קשה לסרב לו. יש לו כושר שכנוע, ופשוט כביכול שבה אותי בקסמיו..... עם כמה שזה נשמע תמוהה.
אז יצאנו לדייט שלישי היה מוצלח.
המשכנו לדבר בפלאפון ויצא שנפגשנו פעם אחת אבל לא קרה דבר מלבד נשיקה. הוא כיבד אותי וגם לא יקרה. לא בקטע של שמורה. בקטע של לוקחת את הדברים לאט, לא ממהרת, סהכ הכרנו ויש זמן. אני לא בת 15. אבל כן יחסי מין הם חלק משמעותי מזוגיות, פשוט לא ידעתי איפה אני עומדת, פשוט רציתי לוודא מה קורה. לגיטימי אני חושבת.
מה שהפריע לי, שגם כן הבלגתי לגביו הוא ההשכלה. אני לא שופטת ישר, אני בחורה ריאלית.... חושבת לטווח ארוך. וכן הבהרתי לו מההתחלה שאני מחפשת משהו רציני ולא סתם. עובדה שהייתה כימיה ותחומי עניין משותפים. הרי לא יצאנו סתם והכרנו.
לגביי ההשכלה- הוא כרגע במוד של ליהנות מהרגע כביכול, לא לחשוב יותר מדי.. לקחת את החיים באיזי בפאנן....
מבחינתו לטוס להודו שבוע ואז בעוד כמה חודשים לטוס לתאילנד ל4 חודשים כזה...
אין לו דאגות, אין לו מחשבות על העתיד... כן צריך ליהנות בגיל הזה... אבל במינון. לדעתי לפחות.
לא כל החיים צריך לטוס ולא לחשוב על העתיד שלך.
אני לעומתו, כן עובדת קשה מגיל קטן, עצמאית, אין לי תמיכה כלכלית, ולמרות הקשיים מתמודדת.
לאחר הצבא לא עשיתי טיול גדולללל כמו שכולם בגילי עושים וזו מהסיבה שאני חושבת על כמה שנים קדימה. אני כן רוצה להתקדם בחיים ולהצליח.
הננ התחלתי ללמוד לתואר בשנה הראשונה שלי, ולהשלים לתואר שני או דוקטורט, אני לא משוויצה חלילה. זה לא אומר עליי כלום כבן אדם.
פשוט זו המציאות, שכדי להגיע גבוהה צריך להשקיע וללמוד. שום דבר חא מגיע בקלות. והוא בשלו....
אין לו דאגות, לוקח הכל באיזי... ולי זה לא מתאים. לא פסלתי אותו על זה. אבל הנחתי שאם הקשר יתקדם הוא יצטרך לעשות עם עצמו משהו. גם על הדבר הזה הבלגתי עם כמה שהפריע לי.

לפי מה שהבנתי חברים שלו באותו ראש, ויש לו הרבה ידידות שהוא נפגש איתן על בירה ומניחה שגם מעשן איתם... בהתחלה רבתי איתו על זה והיה בלאגן. כן אחלה שיש לו ידידות אבל אם אנחנו בקשר אז שישכח מהן. שיהיה ידיד, אבל שלא יפגש. זה לא נראה טוב ובטח שלא מכבד אותי. כפי שאני לא נפגשת עם אחד הידידים שלי זה אומר שאני מכבדת אותו. וגיליתי שהוא נפגש עם אחת מהן ולא סיפר וגם על זה רבנו. קשה לי לבטוח בגברים מקשרים קודמים, הביטחון העצמי שלי נמוך למרות שהרבה אומרים לי שאני מוצלחת ויפה. כזו אני.

בכל אופן,
הייתה לנו שיחה ארוכה על דברים שמפריעים לנו, אני דיברתי על הידידות, הסמים, והמרחק
והוא דיבר על זה שגם אני צריכה לעשות מאמץ ולהגיע עד אליו, ושלגביי הידידות הוא לא מתכוון לנתק קשר ולהמשיך להיפגש איתן למרו הכל, ושהסמים לא משפיעים עליו וכו.
שורה תחתונה- בולשיט.
אם היה מכבד אותי היה מקשיב.
אז ניחא- המרחק, אעשה מאמצים. לגביי השאר לא ויתרתי ואמרתי לו שלא מתאים לי. למרות שניסה לשכנע אותי שאני מגזימה.
היינו אמורים להיפגש השבוע, שאני אגיע עד אליו, הוא ענה לי באדישות כאילו לא אכפת לו.
שאבוא לישון אצלו. היה כמעט 7 בערב, והייתי אמורה לנסוע באוטובוס ורכבת ואמר שיחכה לי בתחנת רכבת לפי מה שהבנתי שוממת.
ההורים שלי התנגדו ולא הקשבתי להם. פשוט ארזתי תיק וכמעט נסעתי. בדרך חברה טובה מתקשרת ואומרת לי שיש לה הרגשה רעה לגביו. שאולי הוא מתכנן לא להגיע או לשלוח מישהו אחר. מאוד פחדתי וחזרתי.
הכל הצטבר לי וחשבתי על הכל.
נהיה מוזר ומפחיד.
על הקטעים שעשה לי...
על הסמים כאלה.. הוא התנהג שונה לאחרונה..
אני באמת לא מכירה את הבן אדם ואני אשכרה נוסעת פעם ראשונה אליו
לא יודעת איך לנסוע והכל מפחיד וחשוך.
חשבתי שהוא יאסוף אותי אבל זה חא קרה.
במקרה הכי גרוע יכלתי לעבור אונס.
או שמישהו ברציף היה מרביץ לי או חוטף אותי. אני באמת במזל ניצלתי.
אני עדיין בטראומה מה שנקרא מהכל.
מה שכן ובטוח שאיתו סיימתי. ניתקנו קשר ומפחדת....
אני יודעת שלא הייתי בסדר וזה יכל לעלות לי בחיים. אבל אני בחורה צעירה, שתמימה באיזשהו מובן.
אני מבואסת כי די הרגשתי משהו אבל זה התנפץ וכאב. פשוט מרגישה שבורה ומושפלת...
מה הייתם עושים במקומי? ומה אתם חושבים על המקרה? אני יודעת שהייתי קלת דעה, טיפשה, תהיו כנים אני רוצה לשמוע את הכל. ואשמח לעידודים כי באמת ייקח לי זמן לעכל... תודה לכם