היי כן סוף סוף אני מודה אני חייבת חברים אני מטבריה ועבדתי לפנימיה בגיל 15 וכך מי שגדל בפנימיה יודע שרק החברות הכי הכי קרובות נשארות איתך וכל השאר נעלם לא הפריע לי כי מה שחשוב זה מי שבאמת את אוהבת ממש,הייתה לי חברה אחת חברת אמת תמיד הייתי יוצאת איתה ועם חבר שלי לכל מקום כל הזמן היינו יוצאים ישנה אצלי תמיד חגים אין לי חברה אחת מלבדה ברור שחוץ ממנה היו עוד ובפני מה כמובן חברות ממש טובות( אבל בפנימיה הם היו מקצוות בארץ ) בגיל 18 רבנו כי היא הכירה חברים חדשים וזה לא איכפת לי מה שטוב לה טוב לי היה לי חבר גם והיא הייתה צריכה להכיר חדשים אך היא שכחה מי תמיד הייתה לצידה וזה פגע בי אז הפסקנו לדבר אחרי הרבה זמן שלא רציתי לדבר איתה היא עברה לתא ואני נפרדתי מהחבר הגיע הזמן שאני הגעתי לכיתה י״ד המשכתי לימודים כמובן וזה הזמן ששמתי לב שלא ממש נשארו לי חברים בעיר בה גדלתי חברים לצאת לשתות ,לבכות להם, לטייל להנות ובמיוחד להכיר בנים רוב הזמן אני בבית ומשקרת לעצמי ולכולם שיש לי פה חברים ויש לי עם מי לצאת וזה לא שיש לי בעיה אני חברותית ואוהבים להיות לצידי אני נראית טוב הבעיה שרכזתי את חיי למען החבר והחברה שלי ואחרי שהם נעלמו הכל נעלם! אני מסתכלת על בנות שלמדו איתי פעם עם החברות שלהם ואני מקנאה ,כן כן אני מקנאה בבנות כי יש להם חברות מקנאה בבנות שאני רואה באינסטגרם שהם יכולות להעלות תמונות לא רק שלהם אלה תמונות עם חברות שהם יוצאות ולא רק זה תמונה עם בנים שרק הכירו שהלילה עבר עליהם מדהים בדיוק כמו שפעם עבר עליי בלי ברייקנות הזאת ששוררת אותי בכל פעם שאני בבית במקום לצאת או לבלות.
כיום אני בצבא ורכשתי חברים אבל שוב הם מקצוות המדינה אך לא הקצוות עיר שלי ואני נוסעת אליהם אבל גם פעם ב ואני צריכה חברות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות